היא לא חוסכת את שבטה מהציונות הדתית, אבל גם לא ממחנה השמאל שאליו היא משתייכת. אם היא צריכה לבחור שבת אצל ליצמן או אצל זנדברג, היא תתארח אצל הראשון. "יש לי פה גדול ואני מסומנת," אומרת לאה שקדיאל, תושבת ירוחם, שנשאה דברים בטקס הזיכרון המשותף של פורום המשפחות השכולות
תלמידים ישראלים נעים לאורך שנותיהם במערכת החינוך בין שני מוקדי זהות – קורבן השואה והחייל המת – כאילו היה זה נתיב בלעדי. התוכנית הנוכחית של בנט, ״אמץ חלל״, מעמיקה עוד יותר את פולחן המוות, עם שכול נטול סימני שאלה שירחף בכיתה במשך כל השנה
המכונה הלאומית ביקשה למכור לתושבי העיר סיפור על "מגינים". אבל הם באו ואמרו "מה זה החרטה הזאת? איזה מגינים? הם כבר לא מגינים על כלום. הם מתו. ונשארה מהם רק מצבה". על השפה של המוות
"לאחר שסיימה את עדותה ביקשה המורה מתלמידיה לחלוק את סיפורי המשפחה שלהם מתקופת השואה. בכיתה השתררה דממה. אף אחד מהתלמידים לא היה יכול לחלוק עם הכיתה סיפורים משואה, שכן משפחותיהם לא חוו אותה". מה ההבדל בין האופן שבו מנחילים לתלמידי תיכון מזרחים ואשכנזים את הזיכרון הלאומי? ואיך זה תורם להסללה?
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
