התוכנית להשלמת השכלה מעניקה אפשרות לנשים בדואיות שנפלטו ממערכת החינוך להשלים את שנות הלימוד שהחסירו. כעת, עצם קיומה עומד בסכנה – כי מה אכפת למדינה שהן תשארנה בלתי אורייניות וחסרות תעסוקה?
הפגיעה החמורה באזרחים הלא יהודים של הנגב כרוכה לבלי הפרד בפגיעה בערים היהודיות ובהגברת מצוקתן, בשל מדיניות של העדפת אוכלוסייה חזקה כלכלית ודחיקת אוכלוסיות מוחלשות ממרכז הארץ לפריפריה
האידיאולוגיה ששלחה את המזרחים לפריפריה לפני חמישים שנה שולטת עד היום במנגנוני ״פיזור האוכלוסייה״ של ישראל, כאילו בן גוריון, רענן ויץ וגיורא יוספטל עדיין מנהלים את ההצגה
״במקום לשלוח אותם לכלא, אנחנו נותנים להם אדמה בחינם״, אמר בראיון לעיתון גרמני מנכ״ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, יאיר מעיין. וזו לא הפעם הראשונה שהפקיד הממשלתי, יד ימינו של השר אורי אריאל, פורש את תפישת עולמו ה״לא פוליטית״
הזוכה הגדול של הפקעת הקרקעות הראשונה היה קיבוץ שובל, וכעת בסיבוב נוסף חוברים אליו אנשי גרעין חירן – אלה שלמענם הורסת המדינה את אום אל-חיראן. שתי קבוצות של אשכנזים ״איכותיים״, במקרה של הקיבוץ מצביעי שמאל, שתחת מלות הקוד ״חלוציות״ ו״התיישבות״ נהנים מפירותיה הגנובים של הגזענות
מאה פעמים כבר החסירו תושבי אלעראקיב פעימה למראה שיירת הדחפורים המתקרבת, מאה פעמים הם נתקלו במבע האטום של פלוגת היס"מ. תושבי הכפר הבדואי ממשיכים להילחם על אדמתם אל מול ניסיונות הגזל של המדינה, וכעת הנשים בחזית. אבי בלכרמן ליווה אותם ביום של מאבק בשמש הקופחת, מאבק שהם מנהלים כמעט לבדם
בצל ההריסות החוזרות ונשנות של הכפר הבדואי אל-עראקיב, שתושביו אמורים לשלם למדינה את הוצאות החרבת בתיהם-שלהם, ישנו סיפור שעבר מתחת לרדאר – למרות שהוא נוגע לבריאות של כולנו. אולי מכיוון שהנפגעים העיקריים בו היו בדואים שרוססו בכוונה בחומרים רעילים וסובלים מנזקים שעד היום איש אינו לוקח עליהם אחריות