מדברים על פיצוי לבעלי העסקים הקטנים, לעובדים עם תלושי השכר. עליהן לא מדברים. וגם את מחיר המלחמה הזו, האיומה, הן ישלמו. כי אותה כיפת ברזל השומרת על חיינו תמומן בקצבאות ילדיהן שלהן, כי מה שיוצר את העוני אינן הן, העניות
החלטתי לנפץ את המיתוס הישראלי המקובל על כך שישראל עזבה את הרצועה ומאז אין לה שום אחריות למה שקורה שם ("יצאנו משם, אז מה הם רוצים מאיתנו?"), ושהיא רק מגיבה לירי הטילים. המציאות הרבה יותר סבוכה מכך. המלה "מצור" אומרת לכם משהו?
על הכינוס החשוב שהיה אמש בשדרות לא תשמעו בכלי התקשורת המרכזיים. בזמן ששם, בעיר המופגזת ביותר בדרום, דיברו על עצירת ההסתה והגזענות, התקשורת המשיכה לחפש את מי שיצעקו למצלמות סיסמאות חלולות ששמעו קודם לכן מפוליטיקאים פופוליסטיים, וכך שוב מונצח הדימוי הפוגעני של תושבי עיירות הפיתוח כחסרי תרבות ופראיים. אז הנה,…
אל מול ההפגזות מהשמים נסים תושבי הדרום מחייהם, מצרכיהם, מתקוותיהם ומשאיפותיהם לחיים טובים יותר. כך בדיוק מרתקת אותנו הלחימה להישרדות אינדיבידואלית בהווה ומרחיקה אותנו מטיפוח של סולידאריות מעמדית רחבה ובעלת פוטנציאל מהפכני
דווקא בימים כאלה, שאנשים מסתגרים וביטויים כמו "חוסן לאומי" מגרים לכולם את המיצים, בא לי לומר דברים אסורים. ואין זה מתוקף היותי "אוהב ערבים" או "עוכר ישראל", או סתם ביקורתי, או כזה שרואה רק "את הצד שלהם"
בינואר 2009 פירסם כאן אלמוג בהר את המאמר הבא בעקבות "עופרת יצוקה". גם בצל המבצע הנוכחי, "עמוד ענן", הוא נותר רלבנטי כשהיה ואנחנו מביאים אותו כאן שוב בתוספת תובנה מאוחרת ל-2012
לרגל סיבוב האש האחרון בדרום, ביבי קפץ לביקור בבאר שבע. יהודה אלוש, תושב העיר ופעיל חברתי-פוליטי ותיק, ביקש להשתתף במליאת מועצת העיר כדי לומר לו ישירות מה מטריד אותו, את בני משפחתו ואת חבריו. כניסתו לאירוע נמנעה. זה מה שהיה אומר לראש הממשלה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
