מה ההבדל בין אלימות להתנגדות? האם בספרי ילדים בנים יותר אלימים מבנות? האם בנות מתגוננות כשהן מותקפות? קטע מספרה של גילה דנינו-יונה בנושא הבניית יחסים מגדריים בספרות ילדים
הגנים הפרטיים מערימים קשיים, עיריית תל אביב-יפו לא מסייעת ובעצם דוחקת בהורים שאינם בעלי אמצעים לפנות לחינוך המיוחד – יעל מבט ניסתה ללא הצלחה לשלב את בנה בגן טרום-טרום חובה מתאים
בספרים שקוראים הילדים והילדות שלנו מופיעות בעיקר דמויות בהירות עור. הלובן מוצג כנורמלי וניטרלי, אך ילדים בצבעים אחרים לא מוצאים בו את עצמם. מקום טוב להתחלת המחשבה על שינוי היצירה המקומית הוא ספרות הילדים השחורה והמעצימה בארה״ב
"שלא תעזי לחצות את הכביש, שמעת?!" הייתה אומרת אמא שלי בכל פעם שהרגישה שסף הסקרנות שלי עולה. שכונת הרכבת, שהייתה ממש מעבר לכביש, היא הצד האפל של ילדותי, האזור האסור. עדי מזור על ילדותה בעיר "מעורבת" והחזרה אליה כאדם בוגר
צופה בסרט ערבי כל שישי בילדות. כמעט שלושים שנה יעברו עד שאגלה שסבתא שלי ופריד אל אטרש היו חברים. אין לי מושג, זה עובר מתחת לרדאר. ובכל זאת הן שם, המלים
ילדים לא צריכים להיפצע, לנשום גז מדמיע, לסכן את חייהם במשחק בחצר. הם גם לא אמורים להיות "סמל" ולא לצעוק על חיילים, ולא לאכול ארוחות בוקר עם ראשי ממשלה. בעקבות תמונות מנבי סאלח
התערוכה "ילדות בשטח ההפקר" של בית הספר מוסררה חוזרת אל ימי ילדותו של דור הפנתרים השחורים בשכונה, דרך מסמכים המאשימים אותם ב"פיגור שכלי", צילומים משפחתיים וסרטונים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
