אני יודעת שמה שאני כותבת כאן לא פשוט לקריאה, אבל מאחר שהכול פוליטי – גם קורות הרחם הנשי – אני מרגישה מחויבות לדבר על כך ולחשוף זאת בציבור • קול העוני – טור חדש
על האופן בו רעיונות מתחום הסטטיסטיקה והדמוגרפיה של החברה הישראלית חברו יחדיו לשיח אאוגני על ״מזרחים״ בשנות הארבעים. האם אותם רעיונות הם אלו שבין השאר סללו את הדרך למה שיקרה עשר שנים מאוחר יותר – האפשרות לחשוב שתינוק של משפחה ממוצא מסוים, ראוי שיימצא לו בית אצל משפחה מסוג אחר?
ממשלת סין זנחה לאחרונה את עקרון הילד האחד שליווה אותה שנים רבות ונודע לשמצה בשל השפעותיו החריפות על המבנה הכלכלי והחברתי ועל יחסי המגדר ההרסניים במדינה. השאלה כעת היא האם כבר מאוחר מדי, והתוכנית התנחלה בלבבות הסינים?
על פי תיאוריות "המומחים", קיצוץ קצבאות ילדים יקטין את עוניים של ילדים. יש להם הסבר שעשוי להישמע הגיוני לרבים, אבל מה לעשות שזה לא קשור למציאות. על תיאוריות מנותקות
קל ללכת עם הרוב, אך החלטה יוצאת דופן שלא להיות הורים מחייבת הגנה מתמדת בפני עצמי ובפני החברה. הספר "ממני והלאה" מספק תמונה מורכבת ועשירה של הבחירה ב"אלהורות". ביקורת
