בית המשפט קיבל השבוע החלטה שכופה על פליטים ומבקשי מקלט עזיבה ״מרצון״. האפשרות השנייה היא כליאה. אלא שתוצאותיה של אותה עזיבה מרצון הן לרוב תלאות וייסורים רבים, וההסכמים של ישראל עם אותן מדינות אליהן מגיעים הפליטים נותרים חסויים. שנאת הזרים, ברור לכל, מנותבת מלמעלה
המדיניות החדשה של גירוש מבקשי מקלט בכפייה מישראל אינה מוסרית ואינה חוקית, אולם היא אינה חסרת תקדים במדינות המערב. הטענה השחוקה של ארגוני זכויות האדם כאילו "בארצות מתוקנות אין דבר כזה" היא פשוט חסרת בסיס, ובעיקר מזיקה
ביום הפליט הבינלאומי נסעה פנינה מוצפי האלר עם סטודנטיות שלה למתקן חולות, והיתה עדה להפגנה מיוחדת במינה. מכאן ומשם היא אספה רשמים על ישראל מנקודת המבט של הכלואים במתקן. יומן מצולם
הארכיטקטורה המרחבית שצצה מול עינינו מפתיעה אותי: כבישים סלולים חדשים וכיכרות שלא ברור למה זקוקים להן ומובילות לכיוון אחד, לבית הכלא. מול השערים שלוש תחנות אוטובוס חדשות ושתילים שכבר מתחילים להתייבש למרות שורות הטפטפות לצדן. אמצע המדבר – לכאן זורקים את בסיסי הצבא, לכאן תוחבים את הפסולת הרעילה, ולכאן מעבירים…
תפקודה הלקוי של מערכת זיהוי הקורבנות בישראל מותירה בכלא מאות מבקשי ומבקשות מקלט ניצולי עינויים ואונס בסיני, ללא טיפול פיזי ונפשי ראוי. אפשר להתחיל בזה שב"סהרונים" תהיה יותר מעובדת סוציאלית אחת דוברת טיגרניה
האם בת 23, בתה בת שנה ו-3 חודשים, הן כלואות בסהרונים בגין "הסתננות", מוקפות גדרות, מגדלי שמירה ותיל, למרות שמעולם לא תכננו להגיע לישראל. זו תהיה מציאות חייהן בשלוש השנים הבאות
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
