המשוררת תהל פרוש מבקרת בספרה החדש "בצע" את אותם ליברלים הטוענים שהם נגד השיטה הכלכלית, אך לא עושים דבר למיגורה. אבל זו גם ביקורת מלאת אהבה וחמלה, שאיננה מאשימה אנשים בכך שאינם אמיצים או מחויבים מספיק ומחפשת את מקור הצביעות והפחדנות באופיה המתעתע של העבודה עצמה
מחקר של הבנק המרכזי האנגלי מעביר טענות רדיקליות ללב המיינסטרים, לפיהן מרבית הכסף בשוק מיוצר על ידי בנקים פרטיים מתוך אינטרס הרווח שלהם, והדפסת הכסף על ידי המדינה אינה אלא שבריר מתוך הכסף החדש שמוזרם בקביעות לשוק. התוצאה היא הרסנית עבור כולם מלבד הבנקים – אבל יש מה לעשות בנידון
אלמוג בהר מציע שפע של דמויות לשרי רז וליעקב טירקל. אבל ברור שכל וועדה שמורכבת ממי שהקאנון הישראלי העכשווי הוא גבול אופק הראייה שלהם, והם אף אינם מודעים לבורותם ביצירה המזרחית בדורות האחרונים, תגחיך את כל ההצעות המובאות כאן
המשבר הכלכלי העמוק באירופה ובארה"ב איננו "האטה", או "מיתון", כפי שמציגה אותו העיתונות הישראלית. מדובר בקריסת מערכות בקנה מידה היסטורי עולמי, שעלולה להביא איתה תקופת צנע ארוכה במערב, וגם בישראל. כיצד נוצר המשבר, מה השלכותיו הפרטיות, הכלכליות והחברתיות, ואיך כל זה מתקשר להתפרקות הליברליזם?
לכל אחד מאיתנו יש מה לומר בסוגיית שכר המינימום, אולם רק מעטים יודעים לענות על שאלות כמו "האם צריכה חברת ביטוח א' להעמיד לרשות טייקון ב' כך וכך מיליוני דולרים כדי להשקיע בפרויקט זה או אחר?" פרק שביעי בסדרת מאמרים מיוחדת על פירמידת השכר ושוק העבודה בישראל
כולם מדברים במושגים ברורים של "ביטחון תעסוקתי", "דיור בר השגה", "ביטחון סוציאלי", אבל לתוך אלה מתגנבת לה גם אי נחת בסיסית מהצורות הקפיטליסטיות שעיצבו את החלומות שלנו. שגרמו לנו להיות קורבנותיה של הישרדות מסוג חדש
החדשות הטובות: עשרות-אלפי ישראלים הצליחו לפזר את מסך העשן של התעמולה הניאו-ליברלית בטלוויזיה המסחרית. החדשות הרעות: אין שם כמעט מי שיסביר את הדרישות שלהם
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
