דרכיו היצירתיות לימדו את הסובבים כיצד מאבק עיקש, נחוש ואמיץ יכול להתנהל גם מתוך אמפתיה ורגישות לכאב שממנו סובל מי שעומד מנגד. כעת, הוא כפות למיטתו לאחר שנורה בראשו בהפגנת יום שישי, ועומד בפני אישום על זריקת אבנים
בית הדין שהרשיע את אזריה בהריגה מתמקד בפסק הדין הצר אך ורק בעניינו. אך קשה להתעלם מהמתח העקרוני בין מקרה זה לבין טקטיקת הסיכול הממוקד, ויש לזכור שהפרקליטות הצבאית היא זו שעיצבה את הבסיס המשפטי המאפשר אותה
בין אם מדובר בחשד לרצח ובין אם בחשד להריגה, ברור שמדובר בחשד לעבירה פלילית חמורה במיוחד: מדוע אפוא בחר בית הדין הצבאי להורות על העתקת מקום מעצרו של החייל היורה מבית המעצר הצבאי לבסיס צבאי סגור?
כולם נתנו את ההוראה, בעיקר הרבה בכירים אשכנזים, אבל רק מי שנמצא למטה משלם את המחיר. חיילי סיירות עושים בדיוק מה שעשה ״החייל הרע שאוהד את לה פמיליה״, רק במחשכים. אותם אף אחד לא יתפוס בעדשת המצלמה
מדינת ישראל מעמידה לדין חייל מג״ב שדיווח ללהב״ה על יהודיות המקיימות קשרים עם פלסטינים. זו רק מראית עין ליברלית מצד מדינה שממשיכה להעמיק את האלימות הממוסדת משני צדי הקו הירוק: פלסטיני יכול להיות רק האויב, כמו שרקיה עיד אבו עיד היא קודם כל מחבלת. מול זה דרושה לנו שפה חדשה
מאחורי כל אבן שנזרקת במזרח ירושלים עומד אדם שחש מושפל וחי במציאות בלתי נסבלת. מבחינה משפטית וחוקית, שינוי נהלי הפתיחה באש והרחבת השימוש בירי חי נגד מיידי אבנים, רק יחריף עוד יותר את מדיניות האצבע הקלה על ההדק
יש את בוגרי גלי צה"ל. אלה שלא צריך לדמיין איך הם נראים שכן הם מופיעים לפנינו חדשות לבקרים, אלה שלא מזיעים בשמש. ויש את מי שאתם רואים לפניכם – נתיניה של ישראל השנייה, האנטיתזה של "מלח הארץ". מבט על חיילי מג״ב
כמה דקות אחרי שהתחילה מוזיקת ריקודים, התפרצו למסיבה לכבוד קבלת התואר המיוחל שוטרים עם כפפות ורובי M16, ודחקו במאות החוגגים לצאת לתוך מחסום מאולתר שם נבדקו אשרות השהייה שלהם. ללא ספק, משימה בעלת חשיבות עליונה