מהתחקיר המדובר של "עובדה" על התפטרות צמרת האוצר בחודשים האחרונים ניתן היה ללמוד כיצד נערי האוצר שומרים לחבריהם על הכסף. על הכורעים תחת הנטל הכלכלי שמשיתים עלינו משרתי האליטות לדורותיהם לא עושים תחקירים. גג – כתבה על מקררים ריקים
במהלך התמוה של "המענק לכל אזרח" שזכה לביקורות מכל כיוון אפשרי, נחשפה עובדה מוכרת עוד מימיו כשר אוצר: נתניהו מבכר שלא לסייע למשפחות המצויות במצב של עוני קשה ומתמשך. בין הנפגעים (גם) הפעם, משפחות גדולות, ילדים חרדים וערבים
חזון הבלהות של ח״כ שרן השכל לגבי עתידם של מובטלי המפעלים הנסגרים בפריפריה מהדהד מדיניות ממשלתית ארוכת שנים: מתחייבים להקל את המצוקה, אך בפועל מזניחים קשות את התושבים
המניפסט של הלייבור מציע אלטרנטיבה ברורה למדיניות הכלכלית של המפלגה השמרנית בבריטניה ב-126 עמודים של הצעות מפורטות בתחומים השונים, חלקן רדיקליות. הציבור בישראל הנאנק תחת מנהיגים שלא משרתים אותו, יכול להרוויח מניסוח רעיוני כזה שישמש כמצפן
שר האוצר חבש את מצנפת סנטה קלאוס והבטיח לחלק את עודפי הגבייה לציבור. הקיצוצים במשרדים החברתיים והורדת מס החברות מעלה חשש שהאוצר ימשיך להעניק מתנות בעיקר לתאגידים כלכליים ולעשירונים העליונים
האמונה העיוורת בכלכלה החופשית יצרה מצב שבו אי-השוויון התקבל בציבור כדרך הנכונה לפיתוח כלכלי, וזכה לביקורת מועטה במשך תקופה ארוכה. במהלך תקופה זו התאפשר להון לברוח עם הקופה ולהרגיש טוב עם זה. עכשיו מתחילה ההבנה לחלחל
סיפורו של משה סילמן משקף את האופן שבו הממסד, שלוחותיו ובעלי ההון פועלים כדי להאשים את הקורבן ויוצרים בו הזדהות עם התוקפן. סילמן לא יכול היה להתנתק משוביו, מגופי ההון-שלטון שהפנו כלפיו אלימות ממסדית נחושה כל כך, שבסופו של דבר הפנה אותה כלפי עצמו
למרות שקשה להעלות על הדעת דחיפות גדולה יותר לפעולה, להתנגדות, לזעזוע ולקריאת אי-אמון במקום הזה, לאזרחי ישראל אין זמן. המקל האמיתי בגלגלי המחאה החברתית הוא היומיום הדחוק והתובעני, המאפשר לשלטון להתמיד בעוולותיו