הדיון החשוב על האסי מסיט את הזרקור מעובדה חבויה היטב: המנגנון הוותיק שהוליד עוולות כאלה שיכלל את עצמו, וברגעים אלה ממש מקנה בכל חודש זכויות חדשות לחלוטין על קרקעות מדינה, לאותו מיעוט נבחר, בלי שום נרטיבים של גאולת קרקע – ובחינם
מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים החלו מפקידים את רבבות בני הנוער שלהם בידי ארגון שעל סדר יומו דחיקת הפלסטינים מהקרקע והגברת העוינות כלפיהם. תקצוב ממסדי נדיב הוא רק אחת הסיבות להשתלטות המוצלחת של "השומר החדש" על המרחב הכפרי היהודי בישראל
מחזון וערכים של התיישבות וסוציאליזם כביכול, אל עבר קפיטליזם טהור – ההתיישבות העובדת משנה מסלול פוליטי על מנת לשמור על נכסיה הקרקעיים. מספיק להתבונן ברשימת ראשי המועצות שהצטרפו ליש עתיד
המפגינים בעפולה אינם עשבים שוטים. הם בסך הכול מבטאים בגלוי את ההפרדה הגזענית שעליה מושתת משטר הקרקעות בישראל מאז קום המדינה ועד היום, משטר שמפלה יהודים לטובה באורח קבע
עו"ד מיכאל ספרד מכפיף את המציאות לשאלת האזרחות, ותוך כך מייצר היררכיה של מאבקים ומעדיף אותה על פני סולידריות אפשרית. הוא מתעלם מהקשר שבין המצב האתני והמעמדי בתוך הקו הירוק לכיבוש של 67' וממרכזיותה של הנכבה בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תגובה
הנכבה ב-1948 היא תוצאה של אידיאולוגיה אירופאית שמטרתה העיקרית היא ייהוד הארץ. גם ההנחות החברתיות והתרבותיות שהובילו לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ולהסללה במערכת החינוך חושפות תפיסת עולם קולוניאליסטית. הזמנה לדיון
אין די בזעזוע מפרשת השחיתות שבכירים בישראל ביתנו מעורבים בה לכאורה. אין די בחקירה וענישה אינדיבידואלית. צריך להבין מה מאפשר לדברים האלו לקרות מלכתחילה ולשנותם. הכוונה היא לפוליטיזציה של מערכות ציבוריות ולהעדרם של מנגנוני פיקוח ובקרה פנימיים יעילים
לפני שפרש, הספיק גדעון סער להכריז בקול תרועה רמה על תיקון "העוול ההיסטורי" שבחלוקת שטחי השיפוט בין מועצות אזוריות לעיירות פיתוח. התיקון מבורך, אבל מצומצם מאד. סער בסך הכל שיכנע שני גבירים עשירים בנגב לתרום לשכניהם כמה פרוטות מקופתם המתפקעת
