מחזון וערכים של התיישבות וסוציאליזם כביכול, אל עבר קפיטליזם טהור – ההתיישבות העובדת משנה מסלול פוליטי על מנת לשמור על נכסיה הקרקעיים. מספיק להתבונן ברשימת ראשי המועצות שהצטרפו ליש עתיד
המפגינים בעפולה אינם עשבים שוטים. הם בסך הכול מבטאים בגלוי את ההפרדה הגזענית שעליה מושתת משטר הקרקעות בישראל מאז קום המדינה ועד היום, משטר שמפלה יהודים לטובה באורח קבע
עו"ד מיכאל ספרד מכפיף את המציאות לשאלת האזרחות, ותוך כך מייצר היררכיה של מאבקים ומעדיף אותה על פני סולידריות אפשרית. הוא מתעלם מהקשר שבין המצב האתני והמעמדי בתוך הקו הירוק לכיבוש של 67' וממרכזיותה של הנכבה בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. תגובה
הנכבה ב-1948 היא תוצאה של אידיאולוגיה אירופאית שמטרתה העיקרית היא ייהוד הארץ. גם ההנחות החברתיות והתרבותיות שהובילו לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן ולהסללה במערכת החינוך חושפות תפיסת עולם קולוניאליסטית. הזמנה לדיון
אין די בזעזוע מפרשת השחיתות שבכירים בישראל ביתנו מעורבים בה לכאורה. אין די בחקירה וענישה אינדיבידואלית. צריך להבין מה מאפשר לדברים האלו לקרות מלכתחילה ולשנותם. הכוונה היא לפוליטיזציה של מערכות ציבוריות ולהעדרם של מנגנוני פיקוח ובקרה פנימיים יעילים
לפני שפרש, הספיק גדעון סער להכריז בקול תרועה רמה על תיקון "העוול ההיסטורי" שבחלוקת שטחי השיפוט בין מועצות אזוריות לעיירות פיתוח. התיקון מבורך, אבל מצומצם מאד. סער בסך הכל שיכנע שני גבירים עשירים בנגב לתרום לשכניהם כמה פרוטות מקופתם המתפקעת
ההסכם שנחתם לאחר מאבק ארוך ולפיו עיר הבה"דים תעבור לשטח השיפוט של ירוחם, הוא פתרון מקומי בלבד ולא רפורמה אמיתית בחלוקת הקרקעות המעוותת בישראל. חבל ששוב בוחרת מנהיגוּת ערי הפיתוח שלא להתארגן במשותף מול העוול ההיסטורי שיצרו המועצות האזוריות
משום שחוק הדיור הציבורי לא מומש; משום שלמרות "בג"ץ הקרקעות", תושבי הקיבוצים והמושבים יכולים למכור קרקעות ולהרוויח עליהן בעוד אזרחי העיירות נאבקים על קורת גג; משום שהשוואת דונמים לנפש מייצרת תמונה ברורה של עוול חלוקתי. תשובה לחבר קיבוץ
