גל המחאה של 2020 חשף רשתות של פעילות ופעילי חברה אזרחית שעובדות כבר שנים כנגד כל הסיכויים: המדיניות האנטי-חברתית של נתניהו, ההפחדה מצד פעילי ימין והסיקור התקשורתי שמשתדל להעלים אותם מהעין. תשעה ממשתתפי/ות הקבע של הפגנות בלפור מספרים על המסע האישי שלהם ועל סדר היום הרחב של המחאה
מחאה אשר בקצה שלה גדעון סער ונפתלי בנט שהולכים ומתחזקים, לא יכולה להיות בשורה דמוקרטית לציבור בישראל. כנראה שאם כל מה שמעניין את המחאה זה נתניהו, אז כבר לא ממש משנה איך נראית האלטרנטיבה ועד כמה היא נפשעת
במקום לחפש את העובדות שיצדיקו אידיאולוגיה ופוליטיקה "רדיקלית" מזרחית, חפשו את היסודות לשיתוף פעולה, כי רבבות הצעירות והצעירים בהפגנות אינם אשכנזים לבנים ואליטות • תגובה לכתבתו של תום מהגר "אנחנו לא השכפ"ץ האנושי שלכם: כל הסיבות להדרת רגלינו מהמחאה"
"המחאה מסריחה מניתוק", טוענת ג'נט בלאי, ודבריה משקפים את תחושותיהם של רבים מהפעילים במאבקים שונים לזכויות אדם, שחשים שאין להם מקום במחאת בלפור הלבנה. לדידם, בעלי הבית המוחים על אובדן הדמוקרטיה אך למעשה נאבקים על כוח ופריווילגיה ולא על צדק וזכויות, מתעלמים ממי שעבורם ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה
במקום שהממשלה תעסוק בשאלה איך לאפשר הן תפילות והן הפגנות ללא סיכון בריאות הציבור (זה אפשרי בשני המקרים!), ההנגדה הזו סייעה לנתניהו במהלך קלאסי של שיסוי ופילוג. וחמור מכל, ההחלטה שהתקבלה היא הגרועה ביותר שניתן היה לקבל, עבור כולם
רוב המפגינים בבלפור לא מודעים לכך שהממסד שמיטיב איתם מדכא אותנו או לכך שהמשטרה שמגנה עליהם הורגת אחרים. בכל זאת ואולי דווקא משום כך, החלטתי להרחיב בבלפור את המעגל שזועק: "די לאלימות משטרתית! צדק לסלומון, לשיראל ולאיאד!" • מכתב לחבריי למאבק
לא גדלנו בערוגות השמאל הקלאסיות. חלקנו מזרחים מהפריפריה ומהמרכז וחלקנו גדלנו בבית הגידול של הציונות הדתית. בבית הפוליטי החדש שלנו לא תמיד מבינים את המורכבויות, ומימין מאשימים אותנו ב"השתכנזות". ובכל זאת אנחנו כאן, בבלפור
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
