פליט מכורדיסטאן הסורית, אקדמאית פלסטינית, פליט מדמשק וסטודנטית מירדן – כולם בגלגול גרמני של חייהם, כשהלב צופה אל המזרח התיכון. מתי שמואלוף ראיין בברלין ארבעה פליטים על ההתקוממויות בעולם הערבי
"מעל כל אי הוודאות התנוססה השתיקה. השתיקה החמה, העמוקה, בעלת הריח המתוק והמחניק של בשר מרקיב, והצווחות האילמות של הצדק המבקש גאולה ואינו מוצא משען." סיפור שנכתב על אימי הימים שעכשיו, שקרוב, שלמרות הכול אין מושיע
הלומי שוק ונרעדים, הם מגיחים מתוך האוטובוסים הירוקים ומספרים סיפורי זוועה על בני אדם שנותרו מאחור, לכודים תחת ההריסות באין מושיע. זה המענה היחיד שהצליחה הקהילה הבינלאומית לייצר בתגובה לפשעיו של אסד: טרנספר בכוח
אם מתנגדים לאסד, הופכים במקרה הטוב לג'בהאת אל-נוסרה ובמקרה הפחות טוב לדאעש: מדהים כיצד חלק לא מבוטל מהאליטות הפוליטיות הישנות בחברה הערבית רואות באסד את המושיע של החילוניות והשחרור הלאומי, ובוחרות להצדיק את פשעיו. אולי כי הישרדותו היא הישרדותן
על חאלב ההרוסה כבר אין הרבה מה להגיד. אבל על מבצעי ההרס יש ויש וחייבים לצעוק זאת, וכן להחרים את כל הארגונים והמנהיגים הישראלים שתומכים באסד או לא מביעים עמדה ברורה נגד פשעי המלחמה שהוא מבצע בעמו
החודש מלאו שלוש שנים לחטיפתה של המנהיגה והמהפכנית הסורית, פעילת זכויות האדם רזאן זייתונה, שתיעדה את זוועות המלחמה, הגישה סיוע הומניטרי ופעלה לפיתוח אזרחי ודמוקרטי. הרבה לפני שנחטפה, רזאן כבר התייאשה מכך שהעולם יתערב לטובת הדמוקרטים בסוריה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
