ממסד
-
אתם זה אנחנו
אילו פנים יהיו למחאה בקיץ 2012? האם חיבוק הדוב הממסדי ישתק אותה או שמא היא תצליח לשרטט דווקא מתוך האמצעים שמפנה נגדה השלטון את הכשל השיטתי ולפעול נגדו? עוז גורה בוחן את אופי ההפגנות לקראת ה-14 ביולי, במלאת שנה לפרוץ המחאה החברתית -
האמת היא שהדמוקרטיה מפחידה
כאשר המון אחוז התלהבות צועד ברחובות וחוסם כבישים, מי שאינו נבלע בו עלול לחשוש מכוחו העצום וממזגו ההפכפך. אולם כך גם נראית דמוקרטיה ברגעיה המסעירים והיפים; חיה, בועטת וצודקת. יפתח אלעזר על שורשיה של התנגדות אזרחית -
בחושבי עלייך, בחושבי עלייך
עמוס נוי על השיר "Palabras para Julia" שבו מספר אב לבתו על עוולות הקיום לצד השמחה שבאהבה, במאבק ובסולידריות, שיר שמלותיו שהפכו לסיסמאות בקרב אקטיביסטים ואקטיביסטיות דוברי ספרדית, לא פחות משתהיינה לרמזים חשאיים אצל אב מתגעגע בירושלים -
טהור מול הקרנפים שבחוץ
יצחק לאור מפנה עורף למאבק המשוררים שצמח מהמחאה החברתית, בתואנה שמדובר בחבורת לקקנים חובבי פרסים. יובל גלעד על התפיסה השמרנית המפרידה בין האסתטי לאתי ואוהבת את המשוררים שלה רעבים -
מחוץ לגבולות השלטון
מתוך התפיסה לפיה "לא יהיו בתים ריקים ואנשים בלי קורת גג" התחלנו להיכנס למבנים, לייצר מציאות ולא לדרוש אותה מהממסד. חמש נקודות על מאבק מסוג אחר