באופן עקבי ולאורך שנים, הלמ"ס של כולנו מייצרת הטעייה חריפה ומטה בקיצוניות כלפי מטה את מצבם של יישובי "המרחב הכפרי" ובמיוחד את זה של קיבוצים שיתופיים. קבלו את הלשכה המרכזית לסטט(מ)יסטיקה
ספק אם היו להליכי המיון טעמים טובים בעבר, אך גם אם כן, ברור שהם כבר לא רלוונטיים. רבים מהמושבים והקיבוצים הם יישובים קהילתיים פרבריים לכל דבר ועניין. אין בהם שיתופיות מיוחדת, ולא אורח חיים ייחודי
המפגינים בעפולה אינם עשבים שוטים. הם בסך הכול מבטאים בגלוי את ההפרדה הגזענית שעליה מושתת משטר הקרקעות בישראל מאז קום המדינה ועד היום, משטר שמפלה יהודים לטובה באורח קבע
חוק רשות מקרקעי ישראל ופסיקות בג"צ מנחים את הרשות לשקול שיקולים של צדק חברתי וצדק חלוקתי, ובכל זאת, הרשות מפרסמת מכרזים שכל עניינם הוא רווח פיננסי, כאילו מדובר בחברה בע"מ. על מכרז אחד יותר מדי
מאבקה של משפחת אל עג'ו מרמלה נגד צו הפינוי הוא הרבה יותר ממקרה פרטי – זהו סיפורן של מאות משפחות שמבקשות את הבסיסי ביותר בקיום האנושי, קורת גג. אלמה ביבלש עם ההתפתחויות האחרונות
מתוך אינטרסים צרים לשווק את הקרקעות לבעלי הון, פועל מנהל מקרקעי ישראל מאחורי גבן של המשפחות היושבות בליפתא מאז 48'. בעלי בתים ערביים אחרים בשכונות אחרות שנכבשו במלחמה, למשל קטמון, זכו מזמן להסדיר את הבעלות החוקית על בתיהם. יוני יוחנן, תושב השכונה, על נחישותם של אנשי ליפתא להיאבק בגזענות המוסדית
בעקבות צווי הפינוי שקיבלו 13 המשפחות בליפתא, אלמוג בהר מסביר כיצד התבצע במקום גירוש כפול – מליפתא הפלסטינית ב-48' ועכשיו מליפתא היהודית, שתושביה מזרחים. הזמנה למאבק
מינהל מקרקעי ישראל הוא גוף לא שקוף הנתון ללחצים של גורמי שלטון, בעלי הון אינטרסנטיים וגופים נוספים. התפטרותו של ירון ביבי מראשות המינהל משום שלא נתן יד לתהליכים קלוקלים צריכה להטריד את כולנו