משמעותו העיקרית של הליברליזם היהודי כיום טמונה דווקא בחריגה מעיסוק בפוליטיקה פנימית לטובת מאבק על זכויותיו של המיעוט הפלסטיני-ערבי • תגובה לאסף שרון ומאמרו אודות תופעת “אשליית השיבה למסורת”
מה הייתם אומרים על מבקר טלוויזיה שמשתמש בחוסר מודעות במילה ״פרחה״, טוען שהפוך זה קפה אשכנזי, רדוף על ידי שדים עדתיים שמדברים ב-ח׳ ו-ע׳ ובטוח שגנבו לו את המדינה?
״בלילות הראשונים, לפני שקמתי לתפילת הסליחות, התבודדתי עם המועקה בתוכי. עד לאחרונה, השפה ויכולת ההתנסחות היו עיקר כוחי מול תלמידים חסונים ממני. כמה שבועות בלבד של שתיקה כפויה ערערו את ביטחוני. השפה דממה״. פרק מתוך ״המרוקאים״, ספרו האוטוביוגרפי של דניאל בן סימון
“מי יחלום לכם?” שואלת הסבתא בדאגה רב-משמעית. רק הצעירה מהדור המזרחי הרביעי לוקחת אחריות, לא להמשך החלימה של סבתה, אלא לבירור מעמיק של העולם ממנו היא באה וזה בו היא נתונה. על סרטה של חנה אזולאי-הספרי, “אנשים כתומים”
כאשר צפיתי בו, היתה זו הפעם הראשונה שבה חוויתי חיים בהרי האטלס, לא חיים שלמים אבל קטע מספיק עשיר כדי שהכפר לא יזוהה עם פרידה בלבד. מאיר בוזגלו על סרטה של חנה אזולאי הספרי, “אנשים כתומים”
יהדות היא בו זמנית לאום, אתניות, גזע, וגם דת, ואף לא אחד מהם. כל הקטגוריות הללו התעצבו בהקשר אירופאי נוצרי ספציפי, וכעת נדרש מאיתנו לפתח שפה פוליטית יהודית עצמאית שיונקת מתוך הכרת המסורות היהודיות ומתוך דיאלוג ביקורתי עמן