בספרם החדש בוחנים דליה גבריאלי נורי ומתן פלום את ייצוגי המעברות בתרבות הישראלית בין השנים 2015-1950 על הציר שבין הדרה מהזיכרון הלאומי לבין תפיסתן כגורם מצוקה וסבל קיומי. להלן המבוא לספר
שלושה מסמכים על בית התינוקות במעברת קדימה מעניקים הקשר לעדותה המדוברת של שולמית מליק, וחושפים התנשאות תרבותית ומעמדית וכן טפח מהנחות היסוד של התקופה בדבר הורות ״ראויה״. אולם רוב החומרים עדיין מוסתרים בארכיונים, ורק לאחר חשיפתם ניתן יהיה לשחזר את עולם המעברות של ראשית שנות החמישים