שירותי סיעוד לקשישים שאינם יכולים לדאוג לעצמם לא צריכים להיות סחורה הנסחרת בשוק. הם אינם צריכים להיות תלויים באמצעים כלכליים של הזקן או ילדיו. הזכות לשירותי סיעוד היא חלק מהזכויות הכלליות יותר – הזכות לבריאות והזכות לקיום בכבוד
הפינוי האלים שהחל השבוע בשכונת הארגזים הוא חוליה נוספת בכרוניקה ארוכה של התעללות והזנחה ויחסי הון-שלטון. בניגוד ל״פולשים״ של המושבה הגרמנית בירושלים, שהיו שופטים ופקידי ממסד אמידים, לתושבי שכונת הארגזים מעולם לא היה סיכוי
בעולם הפיננסי שנוצר בישראל בעלי החוב לכודים בהליכי גבייה מסויטים ואכזריים. אלו עלולים רק להתגבר עקב שתי יוזמות מרכזיות שמוביל שר האוצר להגברת התחרות בשוק האשראי
חוסר ההוגנות התקציבית כלפי המגזר הערבי בישראל היא בעיה מתמשכת, אותה כל אדם הגון צריך לרצות לפתור. אז מדוע הגישה הכללית היא ״שיגידו תודה״? ומדוע נתניהו והכנסת בוחרים, שוב ושוב, להשפיל אוכלוסייה זו?
עובדת קבלן בתחום הניקיון מסבירה כיצד גם אחרי ההסכם ימשיכו להפר את זכויותיהם של עובדי ועובדות קבלן, בין היתר במסגרת ״הגמישות הניהולית״ שתובע האוצר – מונח מכובס לאפשרות לפטר אנשים מהרגע להרגע
נתניהו, לפיד ופלוג הכריזו על קיצוץ רוחבי של מיליארד וחצי שקלים בעקבות "צוק איתן", שיתווספו כמובן לתקציב הביטחון. את חשבון הדמים ישלמו שוב האזרחים מן השורה
שר השיכון אורי אריאל חשב שזה רעיון טוב להעביר 100 מיליון שקלים (!) ששוכבים בקופה של עמידר לגרעינים תורניים. כי למה להשקיע כסף במי שנאבקים על קורת גג – קורבנות מערכת הדיור הציבורי בישראל – אם אפשר לתת אותו לאנשים עם "אידיאולוגיה"?
אם רוצים לצמצם פערים בחינוך צריך תקציבים, צריך אחריות מדינתית ארוכת טווח וצריך פדגוגיה שמכוונת לכך ומבוססת על אמון בצוות ובתלמידים. מרסלו וקסלר רואה בתוכנית KIPP המשך מסוכן של הפרטת מערכת החינוך
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
