מה יותר קל מלקנות את הילידים בטאבלטים ובציורים של עצים מלבלבים ואיתנים. איציק ספורטא על חצאי האמיתות בנאום נתניהו, וכמה גרפים קצת פחות זוהרים שמי אם לא הוא אחראי להם
מחלה של בת זוגה והבנה שאפשר לשכוח מסיוע של המדינה במקרים כאלה, הביאה את דנה ג. פלג להרהר ברצינות במערכת שלא תהיה שלא תלויה בחסדי הפריץ ובכסף שיש לו או אין לו לקנות את השלטון
בנק ישראל ופקידי האוצר רואים בעובדי קבלן לא יותר מאשר מכשיר לקיומה של כלכלה משגשגת. מבלי למצמץ, הם מעזים לשלוף את העובדים במדינות סקנדינביה כצידוק לקיומו של המעמד המנוצל הזה בישראל. איציק ספורטא מזכיר לנו לאן באמת עלינו לשאוף
אני לא חושב שלי ולשאר אחיי עובדי הקבלן כדאי לתלות יותר מדי תקוות במו"מ. ככה זה כשהשותפים העיקריים לפשע המאורגן שנקרא עובדי קבלן, הם אלו שאמורים להביא את הפתרון. נתן שקרצ'י עם כתב האישום
משרד האוצר לא מוטרד מהכנסותיהן הגדלות והולכות של חברות הביטוח מדמי ניהול, מתוקף העיקרון המקודש של התחרות. ברברה סבירסקי על חלופה ציבורית שתעודד תחרות בענף וגם תוביל להורדת דמי הניהול
נציגי האוצר לא טרחו להסביר עבור מה נדרש הכסף, בקואליציה ממילא לא רצו לשמוע, וכך כמו תמיד שוב תפח לו תקציב הביטחון ב-780 מיליון שקל – כאילו לא היתה מחאה ולא היה טרכטנברג
אחרי שמאות אלפי בני אדם יצאו לרחובות הקיץ, ממש לא מוגזם לפנטז על אתגרים חדשים הכוללים בין היתר כניסה לפוליטיקה – ולא על חשבון התנועה החברתית. לב גרינברג עם כמה נקודות עקרוניות, עצות קונקרטיות וסכנות האורבות בהמשך הדרך
המחאה החברתית הוכיחה כי במציאות ניאו-ליברלית, בנושאים החשובים ביותר לציבור, נבחרי הציבור הם לא יותר מאשר חותמת גומי להחלטות של טכנוקרטים מהאוצר ובנק ישראל
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
