סוף סוף יצא לאור ספר האזרחות החדש והמדובר של בנט: אין בו אי-שוויון או אפליה, המיעוט הערבי חי בחלום ורוד, ״זכויות אדם״ הן מושג מעורפל ופילוסופיה פוליטית היא בריכה רדודה של רעיונות פשטניים. מסקנות ראשונות
בקיץ לפני שנתיים וחצי היינו רבים יותר, חסמנו יותר כבישים, ובכל זאת המשטרה לא התנהגה כמו בגדה המערבית. היום כן. וגם, על התמימות שבהתחייבות לאי-אלימות. בעקבות יום הזעם נגד "תוכנית פראוור"
האם הילד שחולצתו מופשלת, עם כל משפחתו ושאר הבדואים המתנכלים האלה, נשים וטף וגברים, יודעים שבדיוק נפלה עטרת ראשנו שהם באים עכשיו? אולי זה מה שמעצבן את השוטרים, שהרי היינו ברגע כל כך יפה, מאחד ומפלג. על יום הזעם נגד "תוכנית פראוור"
"סבורני שטעות בידך. אתה כראש המדינה העברית לא תוכל לגזול את אדמת הבידואים", כך אמר איש קק"ל יוסף וייץ לדוד בן-גוריון, מבלי להבין שמי שטועה פה, ובגדול, זה בכלל הוא. הצצה לדיונים בהנהגה הציונית ב-1948 – זרעי הפורענות של תוכנית פראוור ב-2013
בעקבות עמותות השמאל וארגוני זכויות האדם, אימצו בעמותת הימין רגבים את אפיק הפעולה המשפטי. הם לא בוחלים באף אמצעי שיאיץ במדינה להלום בכל הכוח דווקא באוכלוסייה המדוכאת ביותר, בדרך לשמירה על אדמת הלאום. הכירו את עמותת רגבים
הבדווים הם אזרחים, וככאלה יש להם זכות לשוויון בחלוקת המרחב. אבל ברשויות התכנון ובכנסים השונים על "עתיד הנגב" טרם הפנימו את זה וספק אם אי פעם יפנימו. בתיה רודד על הנצחת הנחשלות
