פרופ' דפנה הקר מצליחה לספר לעצמה סיפור הצלחה קוהרנטי ולינארי על נשים באקדמיה, לכאורה עושה סדר בכאוס שהוא המציאות הקפיטליסטית בת זמננו. למעשה, היא מהללת את השיטה שאקדמאיות צעירות הן בשר התותחים שלה, מנרמלת תרבות שמובילה את כולנו לאבדון, לא פחות מזה
חלק משמעותי בפגיעה המקיפה בנשים מאז הוטל הסגר הראשון בישראל כרוך בהתעלמות מחשיבותו של הידע הפמיניסטי על הכלכלה שנותר בשוליים ולא צובר נוכחות מספקת בשיחים הציבוריים כמו גם בדיוני האוצר ובנק ישראל על עיצוב המדיניות
המיסוי הנמוך הנהוג בישראל פוגע בבעלי ההכנסות הנמוכות ומיטיב עם עשיריה, שמספרם הולך ומתרבה בעקביות בעשורים האחרונים. כדי לחלץ את המדינה מרעב תקציבי, יש לדבר עכשיו על מס עושר ומסי ירושה ועזבון
הבחירות הפכו להיות עניין טכני שיכריע מי יוציא-לפועל את הצעדים שמוסכמים על מרבית האליטה השלטונית. עלינו להחזירן להיות זירה של תחרות במקום בחירה חסרת-משמעות בין אישים שאומרים אותו דבר • בחירות 2021
למייסד "דה-מרקר", גיא רולניק, יש סיפור על הרעים והטובים של מדינת ישראל, וזה סיפור שנעים להאמין לו. בראיון שנתן ל"המקום הכי חם בגיהנום" ממחזר רולניק את העמדה הניאו-ליברלית הקלאסית, תוך שהוא מציג את עצמו כשמאלן פרוגרסיבי
"היום שאחרי הקורונה" מעסיק באחרונה את מיטב המוחות. אבל מה עם התבוננות נוקבת על ההווה? או העתיד הקרוב שנקבע בחלקו ממש עכשיו, לנגד עינינו? שוחחנו עם גדי אלגזי ואיריס רחמימוב על מה שניתן ללמוד ממגפות עבר, מצב חירום ותפקידם של היסטוריונים בעתות משבר
ליברליזם בוודאי אינו אידאולוגיית העל היחידה האפשרית, אבל קשה להפריז בחשיבותו – גם בניתוח ההיסטורי של דיכוי המזרחים בישראל. אפשר וצריך לבקר את השמאל, אבל מכאן ועד להספיד אותנו הדרך ארוכה