בחדשות 10 שודרה כתבה על סגירת מרכז היום לקשיש בשדרות. אין ספק שידיעות כאלו, העוסקות בעוול הנעשה לתושבי הפריפריה, הן חשובות מאין כמותן. אך מדוע הודגשו רק ניצולי השואה הנפגעים מן המהלך ושוב הודרו קשישים אחרים?
והנה אמא שלי עמדה להתקבל לשואה, כשמאחוריה שישים שנות עבודה מאומצת בניקיון ללא אף יום מחלה וללא כל קרן פנסיה, ולפניה, סוף סוף, העתיד. אלא שאת העברות הכספים יש לראות לא כהכרה מאוחרת במעמדם של הניצולים החדשים, אלא כתקציבי רווחה סקטוריאליים במדינה שמתעקשת שלא להעביר כספי רווחה לנזקקיה
אחדים מהם שקועים עמוק בתוך "קנאת שואה", רוצים להיות גם, רוצים שגם להם יהיו ניצולים במשפחה. מנגד, יש מי שתובעים את חלקה של משפחתם ובני קהילתם בזיכרון השואה ההיסטורי והממסדי. בתיה שמעוני על הדיאלוג שמנהלים סופרים וסופרות מזרחים עם השואה
בתוך הזוועה הגדולה הקרויה "שואה", היו נשים קורבנות ייחודים של פשיעה. בכללן, הנשים היהודיות של סלוניקי – קורבנות של השמדת-עם גזענית ושל השתכחות החורבן המוחלט שעברה יהדות ספרד. נשים שבושה וצנעה דנו אותן לשתיקה
המדינה החליטה לסייע רק לקשישים מסוימים, לא לכל מי שזקוקים להטבת תנאי המחייה שלהם. על פנתיאון הקורבנות הישראלי, דפוסי הצבעה של שרים והאפליה המתמשכת בצל זכרון השואה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
