החברה הישראלית מוותרת מרצון על חירויות פרט וזכויות אדם כאילו זוהי גזירה משמים, ופוסחת על דיון הכרחי ונחוץ בשאלת הסגר לעומת חלופות יעילות ומוכחות. מעבר לנחיצותו המוטלת בספק, הסגר הקרב ובא ישית פגיעה אנושה על הקבוצות המוחלשות באוכלוסייה – שהן ממילא גם הפגיעות ביותר מבחינה רפואית
מדיניות הסגר בישראל מחוללת תמותה, תחלואה ואלימות בהיקף מבעית, מרסקת המונים וקוברת כל סיכוי לדמוקרטיה ושוויון בין הירדן לים. סגר אינו פתרון לקורונה, אלא עוול נורא שיש לעצור אותו, בייחוד כשבפועל, נתוני הקורונה המקומיים אינם מצדיקים בהלה חריגה
מהלכי הסגר שננקטו בישראל ובעולם משרתים את החזקים והעשירים על חשבון המוחלשות והעניות, ומעוררים ביקורת בקרב רופאות וחוקרות. ואולם, בפיד השמאלני פרחו פוסטים על חשיבות הציות לסגר מתוך סולידריות, לצד סדרות מומלצות ועוגות. התמיכה במדיניות הממשלה תוך תיוגה כסוציאל-דמוקרטית מזמינה ביקורת דווקא משמאל, וגם כמה הרהורים סוציולוגיים • חלק א'
מחשבות על הערבי שמסתובב ברחובות בידיעה שחושדים בו, על המזרחי שמחצין את יהדותו, על כל גברים ונשים שחוששים עכשיו מכל תנועה מהירה מדי, מתזוזה אנושית סתמית במרחב הציבורי. שיטוט ברחובות הירושלמיים הריקים ממחיש איך גורלות שני העמים הללו כרוכים לעד
עוד מעט יתחילו המוספים וכותבי הטורים לציין עשרים שנה להסכמי אוסלו. אבל קודם צריך לציין עשרים שנה לאחיהם הגדול: הסגר הגדול על השטחים של 1993, זה שביסס את מדיניות ההפרדה
בעוד נציגי הממשלה היוצאת מבינים שכל תוכנית מדינית בת-קיימא שמתייחסת לרצועה חייבת לקחת בחשבון את הקשר בינה לבין הגדה, ותומכים בהקלות בסגר, ישנם אנשי שמאל התומכים בהתנתקות מוחלטת של ישראל מעזה
המשמעות מאחורי פתרון הפלא למצוקת החשמל בדמות קיצוץ באספקת החשמל של ישראל לעזה, הוא פחות מים זורמים, פחות שעות חשמל לבתי החולים, ויותר זיהום של הים אותו כולנו חולקים. מאהר נאג'ר בעקבות האיום הקבוע על השאלטר
מדיניות ה"בידול" בין עזה לגדה היא פרויקט אידיאולוגי מוכרז של מדינת ישראל לא רק מהשנים האחרונות – אלא עוד מ-68'. אילת מעוז על הצורך להחזיר את עזה למרכז הדיון הפוליטי
