צמיחת הפערים חסרי התקדים בין עשירים כקורח לבין עניים מרודים, אין לה ולא כלום עם מאבק הישרדות או עם מאבק על משאבים מוגבלים – אלא לצורכו של אדם בהכרה. יוסי יונה עם הפרשנות של רוסו לגירוש מגן עדן, והאפשרות לגאולה הטמונה במחאה העולמית
סולידאריות בין עובדים מאורגנים חוצה גבולות בצפון אמריקה: שיפור תנאיהם של כורים מקסיקנים מקטין את העברת המשרות למקסיקו ומשפר את תנאי ההעסקה של עובדי פלדה אמריקאים וקנדים
המחאה החברתית תצליח דווקא אם תתעלם מהמלצות שונות להעביר תקציבים ממגזר זה או אחר, ודווקא משום שהיא מהפכה “של כולם”. תגובה למאמרו של יזהר אופלטקה בוויינט, שהפך את החרדים לשעיר לעזאזל
אנחנו נמצאים בנקודת הצטלבות חדשה במאבקי הקרקעות הארוכים של המזרחים והפלסטינים, רגע נדיר של אפשרות לסולידריות תוך הכרה בסיפורים השונים של החברה הישראלית – ולא השתקה שלהם. סיכום ביניים של מחאת האוהלים, חלק א’
הגיע שלב ה”לא נחמדים”. בת”א העירייה אומרת שהמאהלים הפכו למפגע תברואתי ומוקד סמים. בחולון העירייה רוצה לפרק “רק” את הצריפים, קורת הגג של חסרי הבית. בירושלים מתכוננים לפנות עשרות משפחות שהשמישו בניין נטוש ומופקר. היס”מ וההתנגשות לא בדרך – הם כבר כאן
עוד יום בעיר האוהלים: אנשים שמעולם לא מחו על דבר לומדים על כלכלה ופוליטיקה, מתנסים לראשונה בהחזקת מגאפון ודיבור מול קהל, מוצאים שותפים פוליטיים לא צפויים, ובונים דמוקרטיה של הרחוב
הפרויקט “לא מצייתות” סחף נשים ישראליות ופלסטיניות רבות, שהגשימו את הציווי של הנרי דויד ת’ורו: הגיעה העת שאנשים הגונים יתמרדו ויחוללו מהפכה – עד חוף הים. חלק שני ברטרוספקטיבה היא/סטורית של מאבק פמיניסטי בכיבוש