האוטונומיה הדמוקרטית בצפון סוריה קורסת תחת המתקפה הטורקית שתכליתה חיסול כל עצמאות כורדית. הכורדים זקוקים לסולידריות בינלאומית אזרחית עם מאבקם להגדרה עצמית, אך ככל שהזמן חולף הם למדים שהמערב הוא משענת קנה רצוץ • בלעדי ל"העוקץ"
ראיון חריף עם האינטלקטואל הסורי מתנגד המשטר יאסין אל-חאג' סאלח, על התקוממות, על אלה שמדברים הרבה על מאבקים מבלי להיאבק בעצמם, על קומוניסטים מזדקנים צייתנים ועל ״מומחים״ הטוענים שהתמיכה במשטר אסד היא הרע במיעוטו
הלומי שוק ונרעדים, הם מגיחים מתוך האוטובוסים הירוקים ומספרים סיפורי זוועה על בני אדם שנותרו מאחור, לכודים תחת ההריסות באין מושיע. זה המענה היחיד שהצליחה הקהילה הבינלאומית לייצר בתגובה לפשעיו של אסד: טרנספר בכוח
תמיכת חד"ש ברודן הסורי מעידה על הסירוב להתפכח מאוטופיה שגבתה יותר חיי אדם מאשר הצילה נפשות. פשעי מלחמה לא מזיזים להם, גם לא טיהור אתני – קורבנות ההתעמרות הישראלית סבורים שקורבנותם מעניקה להם רישיון לצדד בפשעים נגד האנושות
אם מתנגדים לאסד, הופכים במקרה הטוב לג'בהאת אל-נוסרה ובמקרה הפחות טוב לדאעש: מדהים כיצד חלק לא מבוטל מהאליטות הפוליטיות הישנות בחברה הערבית רואות באסד את המושיע של החילוניות והשחרור הלאומי, ובוחרות להצדיק את פשעיו. אולי כי הישרדותו היא הישרדותן
על חאלב ההרוסה כבר אין הרבה מה להגיד. אבל על מבצעי ההרס יש ויש וחייבים לצעוק זאת, וכן להחרים את כל הארגונים והמנהיגים הישראלים שתומכים באסד או לא מביעים עמדה ברורה נגד פשעי המלחמה שהוא מבצע בעמו
כשאנחנו מצלמים את ילדינו על סף מוות, גרומים כשלדים, אנחנו לא עושים זאת כדי להפוך לאייטם חדשותי, אלא כי אין לנו ברירה. אבל הקול שלנו נגנב ומעוות, יועצי תקשורת הופכים את הילדים הגוועים שלנו לפיונים במשחק בינלאומי אימפריאלי אינסופי
החודש מלאו שלוש שנים לחטיפתה של המנהיגה והמהפכנית הסורית, פעילת זכויות האדם רזאן זייתונה, שתיעדה את זוועות המלחמה, הגישה סיוע הומניטרי ופעלה לפיתוח אזרחי ודמוקרטי. הרבה לפני שנחטפה, רזאן כבר התייאשה מכך שהעולם יתערב לטובת הדמוקרטים בסוריה
התנועות החדשות של המאבק המזרחי לא מבקשות לבנות שותפות במקום שבו הקהילות השונות בארץ הזו נפגשות רוב הזמן – בשירות התעסוקה, בשדות החקלאיים, בדיור הציבורי. הן עדיין לא הדביקו את ההתקוממות המזרח תיכונית הכוללת כנגד בעלי הפריווילגיות