“איך נראה מפתח של משורר העוזב את ביתו? הוא שם פעמיו אל הנמל. בידו האחת החזיק את המפתח ובידו השנייה לקט שירים. פרק מתוך התרגום החדש לספרו של סלמאן נאטור: “הזיכרון שוחח איתי והסתלק: חייו ומותו של השיח’ מחורץ-הפנים”, פרק חמישי בסדרת ספרות הנכבה. מערבית: יהודה שנהב-שהרבני
ספרות מגויסת לרעיון פוליטי ספציפי מציבה אתגר פוסט-מודרני, אירוני ומחויך, לתפיסה שספרות “טובה” נובעת ממעיין “טהור” ממניעים פוליטיים. אפי בת-אילן על אסופת הסיפורים הקצרים בעברית ובערבית, “עַוּדָה”, שבמרכזה שיבה מדומינת של פליטים
הפרוזה הפלסטינית מחפשת את דרכה ומתאפיינת באקספירימנטליזם. בשונה מהדור הקודם והקנוני של סופרים ערביים שהתאפיין ביצירות מופת ריאליסטיות, העולם של הדור הזה נוטה יותר לפנטסטי ולעיוות המציאות. סיפור מתוך קובץ סיפורים פלסטינים
“אני לא רוצה שישימו את המנורה על הדרכון,” אמרה לטיפה בנחישות. “זה לא יעזור לך, אחותי. הם ישימו. ועוד איך ישימו.” “אני לא רוצה. תגידי להם שאני לא רוצה.” במשרד הפנים הרימה הפקידה הערביה את גבותיה ואמרה: “אי אפשר.” סיפור קצר של עלא חליחל מתוך האסופה “עַוּדָה – עדויות מדומיינות…
”ולפעמים היא רוצה לצחוק פתאום בקול גדול בגלל הסוד ששוכן בדירה הזו, בין הגוף שלו ושלה, אבל לילי שותקת, וכדי לא להתעלם לגמרי ממה שהיה, מספרת לו שוב, את מה שמותר לספר. מספרת על הילדים בשיכון שגרה בו ברחוב אברבנאל באשדוד”. סיפור קצר