בימים הראשונים קמתי כרגיל, סידרתי את המיטה, פתחתי את התריסים והשארתי חריץ קטן פתוח בחלון, להכניס את ריח ההדרים. אבל אז התחילו להיכנס הריחות האחרים: המלח, והסכנה. מסה אישית בימים של קורונה
ספריו המוקדמים של עמוס עוז הציגו בפניי ישראליות אידאלית, נכספת, שעבור ילדה ממוצא תימני מפרבר של תל אביב נדמתה בלתי ניתנת להשגה. רק מאוחר יותר הבנתי שגם הוא עצמו השתוקק להרגיש שייך
בילדותו בתל אביב היה רואה את חנה רובינא כשירד לשחק בגינה, והיה מעוניין לשבת לפגישה עם דוד פוגל ושיימצא פתרון לניסוחים המייגעים של א/תה בעברית. עודד מנדה-לוי עונה לשאלון שלנו לכבוד צאת ספר הפרוזה הראשון שלו, ״אני זוכר״
אם הרציפות הרוחנית בין האדם למחשב תינתק לעד, לא יהיה ניתן לחזור אחורה, אלא כארכאולוגיה, כלומר כחקירה של העבר כחומר, עם אילמות רוחנית. הספרים יהפכו לאבנים וידברו כאבנים, גם אם הם יישמרו כקבצים. לכן זו התקופה הקריטית. קטע מהספר ״צורת עתיד״
בספרו של יעקב צ׳ מאיר על פרשת השבוע הופכים הקורא וחוויית הקריאה לרכיב מרכזי בהבנת דרשותיהם של חז"ל, כאשר מתוך הסירוב להיענות לשלטון היחיד של הקריאה הרצופה נרקמת התורה כשפתם של המדוכאים. סקירה
האם מתכנני השפה העברית ראו בשפה הערבית מקור השראה לשפה העברית? האם שקלו לשערב את העברית, כלומר להפוך אותה לערבית יותר? ומדוע תוכנית זו לא הושגה? קטע מתוך הספר "בוראים סגנון לדור", העוסק בדיוני ועד הלשון בשנים 1912-1928