כתלי הבית התמלאו כתמי דם ירוק, ובתום הפיוט היינו טבולים בירק וריח בצל חריף. כיום מבין אני שחתימת ההגדה ‘חסל סדר פסח כהלכתו’ ידעה בכל שנה משמעות אחרת בראשי. קטע מספרו הראשון של אברהם מוטהדה, ״אזאדי״, שייצא לאור בקרוב
ככה האדם, מתרגל למקום שאלוהים שם אותו ולומד להיות שמח בחלקו, כי מה יעשה? יילחם באלוהים ואיך אלחם ואני רק אישה, אישה מטהראן, יפה קוראים לי, יפה יעקובייאן. סיפור קצר
כל שניסיתי היה לבטא את לבי באופן שהיה טבעי וברור לי יותר מכל, ניסיתי להיאחז במילות השיר. פרק אחד-עשר מתוך “פני עצמי״ – חלק שני בטרילוגיה מאת יחזקאל נפשי
בטבור הרומן הראשון של שירה פנקס ניצבת ההכרה כי פריז אינה דווקא מרכז העולם, היא רק השיקוף וההקרנה של הפרובינציה, של חדרה, של יחסי נשים וגברים, אמהות ואבות. אדם אינו בורח אלא מעצמו אל עצמו, ומה קורה כשהאדם הזה הוא אשה?
“אשה המחליטה לא להביא ילד זה סוג של נכות”, טען א.ב יהושע בראיון עמו, ואמירתו זו מהדהדת היטב מבין דפי הרומן “ניצבת”. נראה כי יהושע מביט בגיבורה שלו, נגה, ולא רואה או שרואה לא-כלום. מדוע בעיניו, לא יכול טקסט להתקיים מבלי להרות וללדת?
כיצד כותבים רומן על שואה שלא נכחה בספירה הציבורית הישראלית? ואיך זה קשור למצבן העגום של המחלקות למדעי הרוח? הנאום שנשא יוסי סוכרי בטקס קבלת פרס ברנר לספרות
אני מתכנן הכול במיטה כשאשתי חושבת שאני ישן. דת חדשה של גויים. אור לגויים. ולהכניס עמוק למבנה התיאולוגי שלה יסודות פילושמיים, להנדס את זה בברזלים, ממש אובססיה של אהבת יהודים, ומסביב אלף הגנות, שלא יקום אף תיאולוג שיוכל לסובב את זה. קטע מתוך “ספר עלטה”, מאת כותב חרדי המפרסם תחת…
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
