החוק לפירוק ארגוני העובדים שהונח השבוע על שולחן הכנסת לא ישאיר את הוועדים וההסתדרות בשקט. עמי וטורי על זכות השביתה וההתארגנות ועל הפוטנציאל ההרסני של הפגיעה בהן
בראיון עם יפה בן דוד בחרו שתי העיתונאיות הבכירות בחדשות 12 לא להפנות אצבע מאשימה כלפי המדיניות הכושלת שראש הממשלה ומוסדותיה מנהיגים, אלא לסייע בהפיכתן של המורות שעומדות על זכויותיהן לאויבות הציבור
רק לאחרונה, במלאת 30 שנה לתוכנית הייצוב, פורסם חלקו הארי של הפרוטוקול הסודי מאותה ישיבה שחרצה את דיננו לדורות מקוצצי כנפיים של עובדות ועובדים והנחילה לנו את חוק ההסדרים הבלתי דמוקרטי, המסרס את בית המחוקקים ומנציח את אי השוויון
הפנסיה שנקבל לעת פרישה היא תעלומה שפתרונה תלוי במשתנים רבים – שכמעט ואין לנו שליטה עליהם. עמי וטורי מפרק את המספרים והאינטרסים שמרכיבים את הפנסיה שלנו ומסביר מדוע המאבק הנוכחי על מינימום 5,000 ₪ כל כך חשוב
המיני-סדרה ״מגש הכסף״ קלה מדי לעיכול עבור הבורגנות הישראלית, וגם חסרים בה גוונים אתניים המהותיים להבנתה של המערכת הכלכלית-חברתית כאן. ועדיין, זוהי תעמולה מהסוג הנכון והמועיל
כולנו הסכמנו שנביע את דעתנו במילים ודגלים ונעזוב את המקום. אבל את מה שקרה לאחר מכן לא ידענו לחזות. לא האמנו שעד כדי כך דגל הגאווה יכול לעורר את חמתם של מצביעי הבית היהודי. עדי סדקה היתה שם
הישראלי החדש-ישן של הבית היהודי הוא הטרוסקסואל, לבן, לאומני. הוא לא כולל מחוסרי דיור, להט"בים ופעילים חברתיים נוספים למען שוויון – שאת הסולידריות ביניהם בנט רק מעוניין לפרק. נעמה לזימי, שחוותה של ההשתלחות של היו"ר על בשרה, לא מפחדת
"לרסק", "לפרק", "לשבור" – אלה הפעלים הפופולריים בשיח הישראלי בהקשר של ועדי עובדי הנמלים. רטוריקה צבאית שתפקידה לצייר את המתנגדים כטרוריסטים ולהסיט את הדיון משיח כלכלי-חברתי. וחוץ מזה יש לשאול, עד כמה הפנים המזרחיות הייצוגיות משחקות תפקיד?
אורנה עמוס צפתה ב"30 שקל לשעה" וחשה שעל אף חשיבותו האדירה של הנושא שהיא עוסקת בו, הסדרה משעתקת סטריאוטיפים של עובדות קבלן ולא נכנסת לעימות חזיתי עם המצב שהוביל לתנאי העסקתן הגרועים
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
