הכשל של בית המשפט הישראלי מתגלגל אד אבסורדום במקרה של דארין טאטור. התיק כולו – מהשיר שכתבה ועל לפרוטוקול הדיונים – נופל וקם על יכולות התרגום של המערכת מערבית לעברית, ואלה, איך לומר זאת בעדינות, בעייתיות ביותר
האם מתכנני השפה העברית ראו בשפה הערבית מקור השראה לשפה העברית? האם שקלו לשערב את העברית, כלומר להפוך אותה לערבית יותר? ומדוע תוכנית זו לא הושגה? קטע מתוך הספר "בוראים סגנון לדור", העוסק בדיוני ועד הלשון בשנים 1912-1928
אינני יודע כיצד נשמעה השפה העברית לפני אלפי שנים וכיצד נכון חד משמעית לדבר עברית. מבטאים הם חלק מכל תרבות אנושית. אבל כאשר הבדלים בין כל כך הרבה אותיות נמחקים וכאשר עושר הופך לעוני – משהו הולך לאיבוד. אל תתביישו במבטא שלכם
רבי שמעון, חכם עבדאללה וחזקל סיימו לדון במועדים, חגים ומלחמות וכעת אומרים דבר או שניים על השפה העברית, על ספרים אותם אנחנו פותחים וסוגרים, על האותיות ועל ימי לידה ופטירה
בין עברית לערבית, בין יהדות לאיסלאם, בין בגדאד לירושלים, בין הזמנים המדממים האלו לעולם ההלכה המזרח-תיכוני – קובץ אמירות "אמר חזקל", מתוך אסופה הנערכת בימים אלו
אני בא לקהיר כישראלי, כך אומר דרכוני, אבל גם כעיראקי, ואף על פי שמעולם לא ראו עינַי את הפרת והחדקל ולא אדע מימֵי מִי כחולים יותר – החדקל, אַלדִּגְ'לָה, או הנילוס, אַלנִּיל • מעבר לדפים: סופרים וסופרות על מפגשים מעניינים עם קוראים וקוראות
ערבי בישראל מוצא עצמו ניצב בפני השניוּת הלשונית. זוהי שניות המתחילה מהכורח, או מהצורך לרכוש בקיאות בשפת התרבות השלטת. צורך היוצר מערכות של כפיפות לשפה השלטת. יחסים שאינם יחסי אהבה כי אם יחסים כפויים הנובעים מן הדומיננטיות של העברית, ומן המונופול שלה על האלימות
