מרטין לה-ז'ון הוא העיתונאי הגרמני היחיד ששהה בעזה במהלך שלושת השבועות הראשונים של ההתקפה הישראלית. איריס חפץ תפסה אותו השבוע לראיון ליד שדה התעופה שונפלד בברלין, רגע לפני שחזר לכאן
נסיעתו של מג'ד כיאל לכנס בביירות הרבה יותר חשובה מזכותו למלא את תפקידו כעיתונאי. הרבה יותר בסיסית. זו זכות שצריכה להיות שמורה לו ללא קשר לעיסוקו – היא שמורה לו בהיותו אדם, ערבי ופלסטיני, שגמע בשקיקה מהשפע התרבותי שביירות סיפקה ומספקת לנו בנדיבות
ימים קשים עוברים על אלפיים עובדי "מעריב". ימים של פחד וסכנה. ימים חמוצים. אבל בניגוד למשברים קודמים הפעם יש גם קצת תקווה: העובדים מאוחדים, ונלחמים ביחד על עתידם ועל עתיד העיתון
הפגיעה הגדולה ביותר בעיתונאים ובעיתונות, ומכאן גם באזרחים ובדמוקרטיה, לא נעשית רק על ידי הח"כ הנלהב מדי – אלא על ידי בעל הבית. נאומו של דרור פויר מכנס החירום של העיתונאים
צווי איסור פרסום, כנס חירום של עיתונאים מודאגים שמחויבותם של כמה מהם למקצוע מוטלת בספק, וצנזורה עצמית לקינוח. טוב שדרור פויר הציל את היום של יובל בן-עמי
יהיו מי שינסו לקפוץ לסיפון אחר, יהיו מי שישלימו עם גורלם ויחכו לסוף. כולם יטבעו. על האחריות של העיתונאים למצבם – מאמר שני ואחרון בעקבות הסדרה "העיתונאים"
