בעולם הפיננסי שנוצר בישראל בעלי החוב לכודים בהליכי גבייה מסויטים ואכזריים. אלו עלולים רק להתגבר עקב שתי יוזמות מרכזיות שמוביל שר האוצר להגברת התחרות בשוק האשראי
ועדת אלאלוף לא גילתה שום דבר חדש שאנחנו, חוקרים וארגוני שינוי חברתי, לא אומרים כבר שנים רבות. היא לא הייתה מוקמת בלי לחץ מצד ה-OECD, ומלכתחילה לא נועדה להילחם בעוני (שלא מטריד את הממשלה) אלא בנתוני העוני (שמטרידים את ה-OECD). היא השיגה את מטרתה, והעוני יישאר איתנו
כשהאדם הממוצע שומע את המילה "משתמט" הוא מדמיין ילד מפונק מצפון תל אביב שלא עושה צבא, ולא נער אתיופי שלא מתייצב לגיוס בגלל שהוא צריך לעזור בפרנסת הבית. על הנפגעים האמיתיים של "חוק המשתמטים" החדש
אריאל הנדל ממשיך את הדיון שהחל יובל אילון ברעיון היהודי של "עניי עירך קודמים", מציב את המושג בהקשר הופעתו ומסביר מדוע לעזור לעניי עירך אינו מעשה מובן מאליו, מתבקש ופשוט, אלא למעשה זהו אתגר קשה יותר מאשר לעזור לאחרים רחוקים
עשב וסכך, במבוק ואבן, בוץ ולבנים, עץ וחימר. בית הינו הבסיס החומרי ההכרחי לאנושיות ולאזרחות. ועדיין, כל כך הרבה בני אדם בעולם סובלים מדיור לקוי או מהיעדרו המוחלט. האנתרופולוג ארג'ון אפאדוראי מתבונן על הפשע נגד אנושות הזה, ולא פחות חשוב – על המאבקים המרשימים שמתנהלים כנגדו
"יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך". ונראה שלא די לפתוח את הבית, וכבר עניים ייכנסו ויהיו בני ביתו, שלא רק הדלת מונעת, ולא רק הבושה מונעת. אלי ברקת על פתיחת הדלת לכבוד אליהו הנביא
מבטם של כלכלני האוצר על העניים חושף את העובדה שאין להם בעצם שום עניין בסיבות לעוני – רק בהשלכותיו על המדדים וה"חוסן הלאומי". אך האתגר האמיתי טמון לא בשיכוך האפקטים של העוני, אלא באימוץ אפיקי מחשבה חדשים וחתרניים כנגד השיטה. סיכום וקריאה לפעולה
האתגר שמגיע מן הרחוב תובע מתורת החיים שלנו תשובות חדשות: מה יכולה היהדות לומר על מדינה ועל כלכלה מודרנית, על עובדי קבלן ועל מי שמתעשרים עושר אגדי, אף למעלה מזה של מלכי קדם, ועל הפרטת אוצרות המדינה? סיכום ביניים של מחאת האוהלים, חלק ב'
