המקרה של ראזי נאבולסי, שהוכרז כ”מסוכן” ונשלח למעצר בין היתר עקב ציטוט המשפט שבכותרת בעמוד הפייסבוק שלו, מלמד על הקלות שבה מוכנה המערכת לשים אדם מאחורי סורג ובריח. בייחוד אם האדם הזה אינו יהודי
ערבי בישראל מוצא עצמו ניצב בפני השניוּת הלשונית. זוהי שניות המתחילה מהכורח, או מהצורך לרכוש בקיאות בשפת התרבות השלטת. צורך היוצר מערכות של כפיפות לשפה השלטת. יחסים שאינם יחסי אהבה כי אם יחסים כפויים הנובעים מן הדומיננטיות של העברית, ומן המונופול שלה על האלימות
בכנסים אקדמיים רבים מופיעה שפה אחרת לפני העברית, אבל כמעט תמיד זו אנגלית. בכנס “שפה בעין הסערה” היתה זו ערבית. על ערעור יחסי כוח ואובדן פריבילגיות הכרוכים בוויתור על שליטה, וגם ניסיון לענות על השאלה: למה אנשי המחלקות למזרח תיכון הדירו רגליהם?
שר החינוך משתמש בתלמידים הערבים בישראל כשעיר לעזאזל שאחראי לכאורה לתוצאות הנמוכות במבחני המיצ”ב. שאהין נסאר, דובר מוסאוא, מפנה חזרה את האצבע המאשימה אל האפליה הממסדית השיטתית וקורא לחינוך נגד גזענות
המחאה החברתית בקיץ 2011 הצליחה במקום שבו “מחנה השלום” נכשל עד כה: היא רתמה במקומות רבים ערבים ויהודים למאבק מאוחד, וגרמה להם להבין שהם מדוכאים מאותם סיבות ועל ידי אותם אנשים. אבי קליין נזכר בנקודות ההתקרבות
את הלגיטימציה ההולכת וגוברת לשנוא ערבים, שמתחילה בכנסת ובחוקיה, מתרגמים שחקני הכדורגל היהודים למכות. התקשורת קוראת לזה אלימות, ושוכחת להתייחס למי מכה ואת מי מכים
בהתחלה מרוקנים את התיק הגדול, אח”כ שולחים גם את מטען היד לתור מיוחד. הילאל אלוש קיווה להספיק לדיוטי פרי לפני הטיסה, אבל הבידוק הביטחוני לערבים בלבד חשב אחרת