צווי איסור פרסום, כנס חירום של עיתונאים מודאגים שמחויבותם של כמה מהם למקצוע מוטלת בספק, וצנזורה עצמית לקינוח. טוב שדרור פויר הציל את היום של יובל בן-עמי
הן מצטיירות כרודפות פרסום, אבל לא פחות מכורות לחשיפה מח”כים כמו כרמל שאמה הכהן או יריב לוין. תחומי העניין שלהן צרים והתובנות קלושות, אבל הן לא מסוכנות לחברה הישראלית כמו בוגי יעלון, איווט ליברמן או לימור לבנת. איתמר זהר על “מעושרות”
פרשת ההתנצלות של ערוץ 10 בפני שלדון אדלסון מבטאת בדרך המדויקת ביותר את זעקת ה”הון-שלטון” העולה מהמחאה החברתית. סיכום ביניים וגם סיפור טראומטי מתחילת הקריירה העיתונאית
החדשות הטובות: עשרות-אלפי ישראלים הצליחו לפזר את מסך העשן של התעמולה הניאו-ליברלית בטלוויזיה המסחרית. החדשות הרעות: אין שם כמעט מי שיסביר את הדרישות שלהם
תוכניות הרשות השנייה משלבות קדימונים אינסופיים לתוכניות אחרות, בניגוד לכללים המחייבים בעניין מכסות תוכן שיווקי ו”זמן לא תוכניתי”. תגובות הרשות לפנייה בנושא מתעקשות שלקדימונים יש ערך