מאז שהכריז שהוא מתמודד על ראשות מרצ, מרגיש אבי בוסקילה מותקף מכל הכיוונים. בראיון נרחב הוא סוגר חשבון עם המבקרים, אומר איך לא יקרא לעולם לאלאור אזריה, וקובע שמרצ איבדה את אמון הציבור
הזחיחות שמפגינים שוב ושוב עיתונאי "הארץ" חסרה את ידיעת התחביר והדקדוק של הפוליטיקה הישראלית. הם תקועים בניסיונות פסיכו-פתולוגיים מביכים לפרש את התמיכה המזרחית בנתניהו ומתעלמים ממבנה העומק החברתי ומתובנות שהצטברו לאורך דורות של דיכוי
למזרחים יש תפקיד ברור בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומי שמתעלם מכך מאפשר את המשך קיומו של העוול – הן כלפי הפלסטינים והן כלפי הנערות והנערים המזרחים, הממלאים תפקיד משמעותי בניהול ותחזוק הכיבוש. פעילי ״מזרחית משותפת״ ממשיכים את הפולמוס על סוגיות של ריבונות, מסורת ודמותו העכשווית של המאבק המזרחי
לביקורת המבכרת את ״תור הזהב״ על פני ״מזרחית משותפת״ אין שום מצע מעשי. נראה כי נשכח מהלב שהמצב בישראל הוא מצב פוליטי, הדורש פתרון פוליטי: זכויות האזרח והאדם של מזרחים ופלסטינים – קטגוריות שנוצרו על ידי הסכסוך – נפגעות
המכון הפלסטיני לחקלאות ״כדורי״ בטול כרם הוא תזכורת לעבר אפשרי ולחזון מזרחי נשכח, שנרמס תחת הווה של הפרדה, אלימות יומיומית ודיכוי. קריאה מזרחית לסולידריות מתוך האתגר המשותף לימין ולשמאל המזרחי: יצירת כוח פוליטי כדי לקדם אג׳נדה מזרחית-חברתית
במקום לממש את הבטחתו לפעול למען השקופים, דרעי בעצמו מתנהל כשקוף בממשלה ומתבטל בפני נתניהו, ואילו כחלון גוזר על עצמו שתיקה בגלל "ניגוד אינטרסים". ויש גם לשאול: מהו הקול המזרחי הייחודי שיכול להוות אלטרנטיבה לטירוף הלאומני של השבועות האחרונים?
