חלק מנבחרינו עסוקים בהתמדה ברדיפת פעילים וארגונים הקוראים לחרם על ישראל, אך בתחילת השבוע אישרה הממשלה את ההסכם עם סין על גיוס 20 אלף עובדים סינים לענף הבנייה והסכימה שלא יועסקו בהתנחלויות. מי ירוויחו ומי ייפגעו? גם כאן אין הפתעות
עד השנה שחלפה כל אחד מההרוגים – ערבי או יהודי, סיני או מולדובי, פלסטיני או טורקי – שהקיזו את דמם בפרויקטים כאלה או אחרים של בניין, מתו בדממה והרחק מעין הציבור. בזכות הפעילות הציבורית הנרחבת התקשורת מדווחת, אך צעדים ממשלתיים משמעותיים טרם ננקטו
ענף הבניין בישראל מתאפיין מאז שנות התשעים במציאות אנרכית, היעדר כוח עבודה קבוע, כניסה מסיבית של מהגרי עבודה והעסקה באמצעות קבלני משנה. כתוצאה מכך, הבטיחות נפגעת. הקמפיין הציבורי בנושא תאונות העבודה בבניין יוצר מנוף חדש לשינוי המציאות והעצמת העובדים
בחודש שעבר נהרג קאסם אבו ראס באתר העבודות של התחדשות קניון חורב בחיפה. בן 34 היה במותו, תושב הכפר עילוט ואב לשלושה. עלינו לדבר על האחריות התאגידית לתאונות בניין ועל חלקו של הציבור בה
בהיעדר אכיפה, לקבלנים אין שום תמריץ להפסיק את הקטל בענף הבנייה. ומדוע לא נשמע בדיון הציבורי בנושא קולה של הסתדרות העובדים – הממומנת מכספי הפועלים ולא מגינה עליהם?