זועבי, גטאס וזחאלקה הם ההתרסה האולטימטיבית כנגד "הפרחת השממה", "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ" ושאר המאמצים הישראליים השקדניים להעלים את הזהות הפלסטינית של הערבים בארץ. לא פלא שביבי נטרף ופועל נגד בל״ד בכל הערוצים
התקשורת מרבה לדבר על ״גל של טרור נשי״, כאילו השתתפות נשים במאבק הפלסטיני היא תופעה חדשה ומפליאה. אך לנשים הפלסטיניות היסטוריה ארוכה במאבק האלים והלא-אלים של בני עמן
האתוס הלאומי שהתהווה כאן יונק בעיקר ואולי רק ממקורות אשכנזיים. לכן, טליתות מגואלות בדם הן לעולם אסוציאציה לפרעות קישינב או לשואה. גם כאשר נושאת האסוציאציה היא אמילי עמרוסי, בת למשפחת דילהרוזה הספרדית
הוא לא רק ציני. הוא בעיקר חסר אונים. הוא לא רוצה שיהודים ייפגעו אבל זה קורה שוב ושוב מכל עבר. מה עושים? הורסים בתים. למה? כדי להרתיע. אבל הצבא אמר שזה לא עוזר ואף מזיק. ביבי המלך והנסיך הקטן
בחג פורים 1994 טבח ד"ר ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה – טרגדיה שיצרה שרשרת אירועים אשר עיצבו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשרים השנים האחרונות יותר מכל מעשה אחר. אך אפשר להתחיל את הסיפור מוקדם יותר: באבן אחת על הר הבית, ברופא ערבי שלא ישכח איך הרופא היהודי הציל את חייו…
מחקר של גוף ביטחוניסטי ישראלי אודות "מי הם מתאבדי הטרור הפלסטינים" מראה כי הפרת זכויות אדם פוגעת בביטחון, ואילו קידומן תורם לו באופן ברור. יריב מוהר מבאר
התקוממות אזרחית-כלכלית משותפת ליהודים ולפלסטינים, הכוללת פגיעה בנכסים ממשלתיים ובאינטרסים של תאגידים המשתפים פעולה עם המשטר הצבאי בשטחים, מהווה מענה הולם לסרבנות השלום של נתניהו ותיטיב עם רוב האזרחים בשני העמים