מי לא הוזמנו לכנס שהתקיים השבוע באונ' תל אביב ועל מה לא דובר במהלכו? אם לסכם זאת בקצרה, הרי שפרופיילינג הוצג כעניין רצוי ואף מקדם ואילו אלימות משטרתית לא הוזכרה אפילו ברמז
המועמדים הלכו לדרכם, חלקם נסערים, חלקם פגועים מהאשמות והעלבונות שהוטחו בהם. בני המשפחות השכולות ניצבו באולם עטופים באבלם, תוהים מה מכל הדיבורים על חוק יסוד שוויון ועל ועדת חקירה אכן יתממש. דיווח מכנס זועם במרכז פסטורלי שיזמו יוצאי אתיופיה
עשרות צעירים וצעירות התכנסו במקום בו נורה למוות בידי שוטר יהודה ביאדגה ז"ל, תוהים לאן ימשיך מפה המאבק באלימות המשטרתית נגד הקהילה האתיופית • דיווח מהשטח
עוד סיפור על פגישה של בחור יוצא אתיופיה עם שוטרים, מבהירה מדוע עד שלא יטפלו בבעיית הגזענות הנוכחת עמוק בתרבות הארגונית של משטרת ישראל – אפילו בתוכניות שאמורות לשפר את המצב – נמשיך לשמוע על שיטור יתר
ההתבטאות האחרונה של מפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, משקפת נאמנה את האתוס שהיכה שורש במשטרה: השאיפה לסמכויות רחבות ככל שאפשר, זלזול במערכת המשפט, גיבוי וחיפוי לשוטרים שסרחו, בצד אלימות, גזענות, סקסיזם וכוחנות שכבר תש כוחנו מלחזות בה
רועי חייך אליי ואיחל לי טיסה נעימה. המשכתי לפני שיקלוט ששכח לשאול איך קוראים לשכן של סבא רבא שלי. תמלול השיחה עם המאבטח הישראלי ברודוס מעלה שאלה או שתיים על הנפיצות הטמונה ביחסי יהודים-ערבים ועל מקדם הסיכון לעיכוב בשדה
אנחנו הסטטיסטים בסרטי ההשפלה של הקולוניאליזם האחרון – פעם זו פרופ' נאדירה שלהוב קובריקאן, פעם ד"ר ח'אלד פוראני, פעם השחקנית סמר קובטי, פעם הסטודנט למוזיקה, פעם הנגר, פעם סולל הכבישים. לא חשוב, העיקר שהוא ערבי
לחטוף מכות משוטרים זה לא עניין יוצא דופן אם אתה צעיר ערבי. אתמול בבתי הקפה ביפו עלו בעקבות סיפור הכאתו של מייסם אבו אלקיעאן ״זכרונות״ מאירועים דומים, ובכלל – המשטרה פה מתנהלת כמו חברת אבטחה שתפקידה לשמור על היהודים מפני הערבים
צבע עור וחזות הם מסימני הזיהוי העיקריים המבחינים בימים אלו בין עמית לאויב, בין אזרחים תמימים מן השורה לבין חשודים מסוכנים חורשי רעה. לא רק ברחוב, גם בחקיקה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
