צורת האחיזה בקרקע המתוחזקת כאן היום (ומתמיד) מיטיבה עם קבוצות פריבילגיות, שכן כל שינוי יפורר את הקבוצות הללו וכל צידוקם יהפוך בין רגע ללא רלוונטי. זהו המכשול הגדול ביותר לעבר דמוקרטיה בישראל
מדינת ישראל חוקקה מיום הקמתה חוקים בתחום הקרקעות, אשר נתנו לה לגיטימציה להלאים ולהלבין "נכסי נפקדים". מעגל הנפגעים הראשון והראשי כתוצאה מכך היה כמובן הפלסטינים, יהודי ארצות ערב והאסלאם היו הקורבנות המשניים
החטיבה להתיישבות, שהתנהלותה מתאימה יותר לימי "חומה ומגדל" ולא להליכי מנהל תקין של מדינה דמוקרטית ריבונית, מעדיפה באופן מובהק את ההתנחלויות על הפריפריה ונגועה בשחיתות. והמצב הקיים עשוי להתקבע בחסותו של לא אחר מראש הממשלה
פוליטיקת הקרקעות בישראל אינה מוסרית: השבוע החליטה מועצת רשות מקרקעי ישראל לאפשר לקיבוצים לרכוש קרקעות בזול. זאת, בזמן שרבים רבים אחרים נאנקים ממצוקת דיור מתמשכת. אלה הופכים לספסרי נדל"ן ואלה נותרים חסרי בית. האמנם ניתן להחלטה זו לעבור בשקט?