התיקון לשוויון זכויות לנשים שנכשל ב-1982 זוכה לחיים מחודשים בעידן טראמפ ו-metoo# כאשר שתי מדינות נוספות אשררו את התיקון והמנהיגות הפמינסטית נערכת לקרב משפטי להכניסו לחוקה
כולנו הסכמנו שנביע את דעתנו במילים ודגלים ונעזוב את המקום. אבל את מה שקרה לאחר מכן לא ידענו לחזות. לא האמנו שעד כדי כך דגל הגאווה יכול לעורר את חמתם של מצביעי הבית היהודי. עדי סדקה היתה שם
הישראלי החדש-ישן של הבית היהודי הוא הטרוסקסואל, לבן, לאומני. הוא לא כולל מחוסרי דיור, להט"בים ופעילים חברתיים נוספים למען שוויון – שאת הסולידריות ביניהם בנט רק מעוניין לפרק. נעמה לזימי, שחוותה של ההשתלחות של היו"ר על בשרה, לא מפחדת
במרחב הציבורי של אמריקה הלבנה, חוקי המשחק ברורים: מחאה שחורה צריכה להיות מרוסנת – מדיניות שבעצמה הפכה למין גרסה חדשה של חוקי "ג'ים קרואו". עם פרוץ המהומות בפרגוסון לאחר ההחלטה לא להעמיד לדין את השוטר שירה למוות בצעיר מייקל בראון, פוליטיקאים צבועים מתרפקים על מורשתו הלא-אלימה של מרטין לות'ר קינג…
בהמשך לניתוח של ד"ר יפעת ביטון את מצבם של המזרחים במערכת המשפט הישראלית, עידו קטרי יוצר חיבור בין אפליה על בסיס אתני לאפליה על בסיס מגדרי ושקיפותן בפני החוק
לכל סכסוך יש את ההיסטוריה והנסיבות הייחודיות שלו, ולכן פתרון שמתאים לאחד לא יתאים בשום מקום אחר. ובכל זאת, חגי מטר מפיק לקחים מ-15 שנות שלום בצפון אירלנד
מלחמה מודרנית היא לא רק טנקים, היא בולדוזרים. לא עושים אותה רק במפציצים אלא גם בתוכניות מתאר. כן, זו מלחמה שהמדינה מנהלת, ואנשים נפגעים בה: הבריאות שלהם, התקוות שלהם, העתיד שלהם. הכבוד האנושי והלאומי שלהם. נאום מעצרת יום האדמה בסח'נין
המאבק על נישואי בני ובנות זוג אותו מין בארה"ב מקומם רבים ורבות, ובצדק. הוא מאדיר פעמים רבות מוסד מפלה ומדיר, תוך הזרמת כמויות אדירות של דולרים על חשבון מאבקים מהותיים בקהילה הלהט"בית. אבל הביקורת לא צריכה להביא לחוסר סולידריות עם מי שבעבורם/ן מדובר בשינוי שיפתור בעיות אמיתיות
החגיגות על פסיקת בג"צ בעניין השוואת השכר לנשים מוקדמות מדי – אורלי בנימין חוששת שהמקרה של אורית גורן מנוצל כבסיס לגיטימציה למדיניות הציבורית בשוק העבודה, הלוכדת נשים בתעסוקת עוני ומבקשת לחסל את העבודה המאורגנת
