בכל פעם שהאחר מרים קול, נוכח, מעלה ניחוח, כותב בשפתו, שר, רוקד, מחייך, מפלס את דרכו למרחב של השפה העברית, בכל פעם שהאחר קם ומתחיל ללכת, מבנה הכוח מתערער וגלי הימין מעלים קצף
המדינה שומרת היטב על ההפרדה ביני ובין דארין טאטור, משוררת מהכפר ריינה הנמצאת במעצר בית על שיריה. היא דואגת שלא אעבור את חומת ההפרדה, זו שבלב וזו שבנויה מבטון. קילומטרים ספורים מפרידים בינינו ועולם שלם של חלוקה גזעית: את דארין הכניסו לכלוב על המילים שלה, על האומץ
מיוחד: תרגום שירו האחרון של מחמוד דרוויש, "מטיל הקובייה – لاعب النرد". את השיר הקריא המשורר לראשונה ב-6 ביולי 2008, במהלך טקס השקת רחוב חדש על שמו בראמאללה עם חזרתו לעיר לאחר היעדרות של שלוש שנים
אצל דרוויש של איבתיסאם מראענה-מנוחין אין באמת סתירה בין האדם שמציע ידידות לקיבוצניק שיושב על אדמתו, לבין המשורר שקורא ליהודים ללכת מפה. מירון רפופורט חזר נרגש מהסרט "תרשום, אני ערבי" בדוקאביב
