סערה מתחוללת בשמאל בעקבות הרג לוחם מג"ב וההתקוממות נגד בנט, ולא במקרה עולה ההשוואה בינו לבין אלאור אזריה. הסיפור של שניהם חושף את זהות הקבוצות שנשלחות לבצע את "העבודה השחורה" בגדה המערבית ובעזה, משלמות מחיר כבד וזוכות לניכור מצד השמאל הלבן
רדיפה פוליטית וסתימת פיות? כשמדובר במאבק המזרחי או הפלסטיני, השמאל הלבן לא תמיד עקבי בדרישותיו. למשל עכשיו, כשאיום המשטרה למנוע את צעדת השיבה בראשית מאי מרחף באוויר ומרצ עומדת מנגד
האחריות המוסרית שלנו לצעוק מול פעולה נפשעת נגד העם הפלסטיני אינה תלויה בדבר. בכך צודק סמי שלום במאמרו "חשבון מזרחי" במאה אחוז. אבל לפני שנשבור ידיים ורגליים לימין המשיחי, כבקשתו, כדאי לשאול האם בכלל יש שמאל בארץ שאפשר לעבוד איתו, כזה שמשלב בין מאבקים צודקים, או שמא זה שמאל סלקטיבי…
הגיע הזמן לחסוך באנרגיות היקרות שמופנות לביקורת אינסופית על ה"שמאל" ולחכות לטרנספורמציה בתודעה או בפרקטיקות. כדאי להודות – יש סיכוי טוב שזה לא הולך לקרות. בינתיים אנחנו, המשפחות והקהילות שלנו ממשיכים להיות שותפים למפעל אלימות, דיכוי והרג
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
