"הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים" – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף "הארץ". לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
איך פעילי שמאל אשכנזים, שרובם הרוויחו מחלוקת השלל הציונית, יכולים להתחבר לקורבנות של אותה חלוקה – המזרחים והפלסטינים? על איזה פערים צריך לגשר ואיזה דפוסים מונעים חיבורים אמיתיים? מאמרו של ראובן אברג'ל מתוך "השמאל העצמאי בישראל 1993-1967", אסופה חדשה לזכרו של נעם קמינר
מתוך הפריבילגיה המעמדית והכלכלית, אימץ השמאל האשכנזי הליברלי את העם הפלסטיני. בבואי כמזרחית לתמוך בהתנגדות לכיבוש הפלסטיני באופן פומבי אני ניצבת מול שאלת זהות, המחייבת הכרעה בין נאמנויות
"אני לא אומר שאין עניין מזרחי בחטיפות הילדים, אבל זה חלק מתפיסת עולם שלמה של זכויות אדם, של שוויון, של צדק חברתי." נפגשנו עם הח״כ הטרי מוסי רז לשיחה צפופה על צפיפות פיגמנטים, אג׳נדה מזרחית ותוכניותיו לקדנציה
חרף השאיפה של מרצ לקושש קולות אצל המזרחים, בשכונות ובעיירות הפיתוח לא יצביעו לה כי הרטוריקה שלה אינה מעוררת הזדהות והשפה הכלכלית שלה נעה בין ניאו-ליברליזם לבין תפיסת הקיבוצים כפרח בגני
המכון הפלסטיני לחקלאות ״כדורי״ בטול כרם הוא תזכורת לעבר אפשרי ולחזון מזרחי נשכח, שנרמס תחת הווה של הפרדה, אלימות יומיומית ודיכוי. קריאה מזרחית לסולידריות מתוך האתגר המשותף לימין ולשמאל המזרחי: יצירת כוח פוליטי כדי לקדם אג׳נדה מזרחית-חברתית
השמאל בארץ מתנכר בשיטתיות לאינטרסים של הציבור המזרחי. לכן מזרחים מוצאים בית בימין הפוליטי, ולכן אשכנזים מתבצרים בשמאל הלבן. כך שגם בבחירות הקרובות – בלי לדבר גלויות על זכויות היתר של האשכנזים, לא יהיה כאן שינוי פוליטי של ממש
