הרחוב הישראלי, מסתבר, מזועזע מהמיליטנטיות שבאיור רובה M16 מודפס על חולצה, אירוני כשזוכרים שאנשים מסתובבים בישראל עם נשק חם במרחב הציבורי ולהטוטים של מטוסי קרב בשמיים נחשבים חגיגה
בסרטו של אלון שוורץ, טנטורה, לוחמי אלכסנדרוני מתוודים על מה שניתן להגדיר כפשעי מלחמה. אבל בחברה הישראלית חתירה תחת מיתוס הצבא המוסרי ביותר בעולם עדיין נחשבת כפשע חמור יותר
ניצולי טבח טנטורה גורשו לא רק מבתיהם, אלא גם מהנרטיב ההיסטורי, ולמרבה האירוניה, עדויות הרוצחים בסרט "טנטורה" הן שנותנות לסיפוריהם תוקף. כל עוד ההיסטוריה של ישראל לא תכלול גם את המנוצחים והנטבחים, תפישת העבר הישראלית תמשיך להתבסס על שקר
התנגדות לכיבוש היא לא דעה, לא השקפת עולם, ובטח שלא סלוגן. הפעולה של יונתן פולק מפרקת את האפרטהייד – לא כמערכת חוקית וסימבולית, אלא כמערכת יחסים בין ישראלים ופלסטינים במציאות החיים היומיומית והקונקרטית
"הם הובילו כאן תנועות שמאל, אך התייאשו ונדחקו להגר. סיפורם של הגולים החדשים" – כך תוארו מרואיינים בכתבה במוסף "הארץ". לובנה הבוהק של הכתבה הדהד סיפור כואב שלא סופר – הרי הוא לפניכם
מהלכי הסגר שננקטו בישראל ובעולם משרתים את החזקים והעשירים על חשבון המוחלשות והעניות, ומעוררים ביקורת בקרב רופאות וחוקרות. ואולם, בפיד השמאלני פרחו פוסטים על חשיבות הציות לסגר מתוך סולידריות, לצד סדרות מומלצות ועוגות. התמיכה במדיניות הממשלה תוך תיוגה כסוציאל-דמוקרטית מזמינה ביקורת דווקא משמאל, וגם כמה הרהורים סוציולוגיים • חלק א'
ייצוג, אומץ ומחשבה מחודשת על מימון: אלה שלושת הדברים שבאמצעותם אפשר יהיה למגר את הפרטיקולריזם של השמאל • תשובתה של ליהי יונה לניסים מזרחי, במסגרת הדיון שקיימנו בבית רוזה לוקסמבורג "מזרחיות, ליברליזם ומה שביניהם"
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
