מדוע התחזקות היסטורית של המגזר הערבי לצד התחזקות מפלגות עם סדר יום כלכלי-חברתי שמאלני כמו כולנו וש"ס, עדיין נחוות כ"תבוסה" בקרב חלקים גדולים מה"שמאל"? אלעד בן אלול מנער את החשיבה על ימין/שמאל וחילוני/דתי ומקווה שחשבון הנפש יוביל ליצירת קול אותנטי ולא מדיר
לפוליטיקת הזהויות שהפכה כה פופולרית במערכת הבחירות הזאת יש מחיר חברתי כבד – ויתור על קידומה של תפיסת "טוב משותף" לכלל האזרחים והקהילות. זוהי נקודת מפגש טראגית שלה עם הכלכלה הניאו-ליברליות
אינני יודעת מהו קסמו של דרעי המעוור כך את עיני חבריי הביקורתיים ביותר, אבל אל תטעו: תמיכה בש"ס היא תמיכה בפטריארכליות. השבת העטרה ליושנה משמעה, ראשית כל, הכתרת ההנהגה הרבנית הגברית המזרחית בכל הכתרים הראויים
מה בין עליית קרנו של המעמד הבינוני המזרחי עם הניאו-ליברליזם? מה גרם לעוול חברתי חמור יותר – הקפיטליזם נטול-הרסן של ביבי או מדיניותיה של מפא"י? ומדוע מקונן יובל אלבשן על המזרחים המתנהגים כאשה מוכה?
עם כל הביקורת שיש לי על ש"ס ויש הרבה, יהיה זה אסון למזרחים אם היא תיחלש. אילו הייתה התארגנות מזרחית ראויה ועצמאית, וש"ס הייתה אבן הנגף האחרונה העומדת בדרכה למימוש המהפכה החברתית בישראל, הייתי פועל לסילוקה של ש"ס מהבמה הציבורית. אבל אין
כמזרחית, לאיזו מפלגה אצביע? וכפמיניסטית? הילכו שתיהן יחדיו? ואולי כפרפרזה על "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" – עת לעשות לזכויות מזרחים הפרו תורת הפמיניזם? אפרת שני שטרית על ש"ס
