חסרה לו גרסה עברית ל"טאקט", גם בשפה וגם בכנסת, הוא חרדתי מדי בשביל אמונות תפלות והספר החדש שלו על תיאטרון מזרחי בישראל התחיל כשרבוט על פתק. השאלון מארח את נפתלי שם טוב
הומור עדתי, קצת ז'רגון מרקסיסטי שהמרוקאים כמובן לא מבינים, על הבמה יש רק אשכנזים "טובים", והנרטיב עובר דרך המשת"פ. נפתלי שם טוב צפה בהצגה של בית לסין על הפנתרים השחורים
שרת התרבות מירי רגב טופחה לתפקיד ״מנהיגת העם האותנטית״ של המשטר הציוני, לפי גבולות הגיזרה שלו – נאמנות והימנעות מביקורת על אשכנזי השלטון. הנסיקה שלה חושפת ש״השיבה הביתה למזרחיות״ לא גרמה לה ולפנתרים החדשים להתגבר על הביטול העצמי שלהם, והכפיים הן כלל לא הבעיה – אלא למי היא מוחאת אותן
פרשת ההצגה ״הזמן המקביל״ מזכירה לנו: זכותו של התיאטרון הערבי אל-מידאן לתקצוב אינה מותנית בהתיישרות עם דעת הרוב. תקצוב אמנותו של מיעוט תרבותי-לאומי אינה חסד, אלא חובה של רשויות המדינה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
