דרך אימוץ האוניברסאליות האשכנזית המגולמת בבאך, ארז ביטון, משיל את הצרפוקאיות, מגשר בין היהודיות הערבית והעברית ומצליח להתמקם נכונה. קטע ממאמר בקובץ על שירתו של ארז ביטון – “אנא מן אלמגרב” ותמונות מחפלה ספונטנית בבית אחותי לרגל זכייתו של ביטון בפרס ישראל
לרגל זכייתו של ארז ביטון בפרס ישראל לשירה, מכבדים אותו כותבים וכותבות במלים משלהם למענו, למען שפתו משנת התודעה ומרחיבת הלב. אבירם ארד • סמי שלום שטרית • תהילה חכימי • אפרת שני-שטרית • רועי חסן • אלמוג בהר • שלומי חתוכה • טל ניצן
“מי יחלום לכם?” שואלת הסבתא בדאגה רב-משמעית. רק הצעירה מהדור המזרחי הרביעי לוקחת אחריות, לא להמשך החלימה של סבתה, אלא לבירור מעמיק של העולם ממנו היא באה וזה בו היא נתונה. על סרטה של חנה אזולאי-הספרי, “אנשים כתומים”
שירתו של ביטון היא פוליטית במובן זה שהיא מבקשת לעשות בית לחסרי בית ולמשורר בתוכם, אולם היא אינה מסוגי השירה האוטופית. מתוך קובץ מאמרים ראשון על שירתו של ארז ביטון, לכבוד זכייתו בפרס עמיחי ולרגל סדרת אירועים מרתקים על יהדות מרוקו. הזמנה בסוף
למרות עיוורונו, המשורר ארז ביטון רואה נכוחה את החזון הציוני שנרמס, את ההשתקה של הפריפריה, את הפשיזם הפושה ואת הקפיטליזם. אבל יש מדבר ויש חביבה פדיה, וספר חדש. ראיון מהמגזין “כביש ארבעים”