הפנים של יוסי הופיעו ללא הפסקה בתקשורת הארצית וכולנו התרגשנו והסתובבנו עם חזה נפוח מגאווה. בשנים בהן שמה של דימונה עלה לכותרות לרוב בעקבות בעיות אבטלה, זה היה שינוי מרענן. עמית בוטבול על 19 שנות קריירה של כדורגלן דימונאי גאה, יוסי בניון. לכבוד פתיחת העונה
להמוני המפגינים נמאס מדימויי “השמחה הברזילאית” להשתקת ביקורת על שחיתות וראוותנות שלטונית, אלימות משטרתית, ושירותים לא מספקים. ותעזבו אותם מהמונדיאל המתקרב. איל וינברג משרטט מברזיל את הקווים המרכזיים של המחאה
אורטל בן דיין על הזכייה של קריית שמונה באליפות (יש!) והאופן בו היא מציגה רגע מדומיין קצר של לכידות חברתית בה “כל אחד יכול”, או על קסמו של דבק שלוש שניות
“למה כל פעם הבנים מעיפים אותנו?”, שאלתי את המורה לספורט. “אנחנו היינו פה קודם”. “זה לא מגרש גומי, זה מגרש כדורגל”, הוא אמר. “אבל בנים תמיד משחקים כדורגל ובנות משחקות גומי, אז הם תמיד יעיפו אותנו” אמרתי, “לא נכון”, הוא ענה, “גם את יכולה לשחק כדורגל”. טלי גולדרינג על התנגשות…
ההתמקדות ביחסי יהודים-ערבים כמדד לגזענות מלבינה את הגזענות המופעלת כלפי מזרחים, דוגמת “איזה כיף שהבבונים של היס”מ מרביצים לבבונים של בית”ר”. כתבותיו של אלון עידן, אוהד הפועל תל אביב, כמקרה לדוגמה
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
