השיח הפוליטי של החברה הערבית צריך להציג אלטרנטיבה חברתית, כלכלית ופוליטית שבמסגרתה אנו פורצים את הגטו היהודי במזרח התיכון ומתנתקים ממנו, בכדי לחזור להשתלב באופן טבעי עם עמי האזור
באיזה שלב כדאי לכם להעלות סוגיות קריטיות כמו חומוס וכנאפה? ובמקרה של אירוע ביטחוני – האם מותר לכם לדרוש הבהרות באופן מיידי? דליה חלבי עם כמה טיפים שחילצה מניסיון רב-שנים
שכנים חדשים בשכונה באו כדי להיות אדונים. על מתנחלי ישיבת “שירת משה” והתנכלותם לילדי שכונת עג’מי ביפו בימים הרעים הללו. מחפשים בנרות עוד מקומות להבעיר אש ואלימות
וככה הדברים קורים. בתחילה, קריאות גנאי ליד הבית שלך. ושבוע לאחר מכן, הידיעה שיש מקומות שמוטב לך לא להגיע אליהם, למען בטחונך האישי. ומה יעלה בגורלו של מי שיישאר בסביבה כדי לראות את השלבים הבאים?
בלילה שלאחר ההודעה המרה על גורל החטופים התעוררתי מחלום מלחמה לבית רועד. הבית שלי רעד מהפצצות שערך צה”ל באזור, לכיוון עזה. קשה לי להבין כיצד נקמות דם חסרות אבחנה יכולים לשרת אותנו, את ילדי, אותי, במרחב הזמן והמקום שבו אנו חיים
מראיינים “מקצועיים” כמו שרון גל ורינה מצליח ניסו לדחוף לח”כ חנין זועבי מלים לפה, והתעקשו בצורה כוחנית ומקוממת שתגיד את מה שהם רצו שתאמר; כי אוי ואבוי לה, לח”כ זועבי, אם יהיה לה קול משלה. אבל היא סירבה להיות ערביית המחמד שלהם
נסיעתו של מג’ד כיאל לכנס בביירות הרבה יותר חשובה מזכותו למלא את תפקידו כעיתונאי. הרבה יותר בסיסית. זו זכות שצריכה להיות שמורה לו ללא קשר לעיסוקו – היא שמורה לו בהיותו אדם, ערבי ופלסטיני, שגמע בשקיקה מהשפע התרבותי שביירות סיפקה ומספקת לנו בנדיבות
Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
