בעוד מספר ימים ימלאו חודשיים לשביתת עובדי חיפה כימיקלים. העובדים השובתים אמנם נחושים להמשיך במאבקם הצודק והאמיץ עד להשגת מטרותיהם, אך זקוקים לכסף בקרן השביתה על מנת להצליח בכך
“אין כסף” אומרת ההנהלה לעובדים השובתים של מכון שכטר, אבל בינתיים מוציאה מאות-אלפי שקלים על חברת ייעוץ חיצונית – הלהיט האחרון של הקפיטליזם – לטיפול במשבר. ואיך זה מסתדר עם היותו של ראש החברה, יוסי קוצ’יק, מהדמויות הבולטות ב”מחנה השלום”?
הנהגת ההסתדרות נזעקה לשירות חברות הקבלן כדי לשבור את מאבקן של עובדות הניקיון באוניברסיטת בן גוריון. כל מי שמגדיר עצמו “חברתי” צריך להסתכל להן בעיניים ולהילחם במהלך ההרסני של ההסתדרות
כחלק מהמאבק להשגת הסכם קיבוצי אחיד שישים סוף לאפליה בין ה”דורות” במפעל ולהעסקה הקבלנית, פתחו עובדי חיפה כימיקלים בשביתה ללא הגבלת זמן. התגייסות נרחבת נדרשת להצלחת המאבק
סיום שביתת העו”סים: האוצר ביקש למזער נזקים. האיגוד וההסתדרות ביקשו להוכיח הצלחה. ולמרבה הפלא נוצרה התקוממות בקרב העובדים, אשר קילקלה לרגע את ההצגה – עכשיו צריך להפנות את המבט קדימה
לא רק משום שההסכם מותיר עובדים רבים מחוצה לו, אלא גם מפני שההישגים המוצגים כמשמעותיים אינם מתייחסים לגורמים רבים, בין היתר שחיקת שכר, זכויות ארגון ואפשרויות קידום
המאבק הנוכחי הוא בגדר בשורה מרעננת, אך נקודת המוצא המוסרית שלו זקוקה לחידוד. עובדים סוציאליים אינם מסכנים אלא מנוצלים, ולעבודה הסוציאלית תפקיד בבניית רשת ביטחון סוציאלית אוניברסאלית