מחשבות על הערבי שמסתובב ברחובות בידיעה שחושדים בו, על המזרחי שמחצין את יהדותו, על כל גברים ונשים שחוששים עכשיו מכל תנועה מהירה מדי, מתזוזה אנושית סתמית במרחב הציבורי. שיטוט ברחובות הירושלמיים הריקים ממחיש איך גורלות שני העמים הללו כרוכים לעד
הפחד המשותף מפני חלוקת המקומות הקדושים משמש חומר בעירה בידי מנהיגים פלסטינים ויהודים. האם באותה מידה הוא יכול לשמש כלי ליצירת מכנה משותף ולא לזריעת אימה? רוויטל עמרן סביב הקמפיין החדש ״לא יחולק״
עמותת אלע״ד תופסת טרמפ על הרס אתרי מורשת בעולם בידי דאעש, כדי להצטייר כמי שנלחמת על עתיקות מזרח ירושלים אל מול הפלסטינים הנבערים. האמנם ישנה חלוקה כה ברורה בין מי שהורס עתיקות לבין מי ששומר עליהן?
בין דקירות במצעד הגאווה לרצח ערבים בשריפה, ירושלים מדגימה לנו בדרכה הרדיקלית את פוליטיקת המוות של המקום הזה ומזכירה לנו: מי שמבחין בין דם לדם, סופו שישפוך דם. רשימה מדם לבם של הימים האחרונים